מכתבים

תמר ראטה

במסגרת מגמת א"י של אולפנת כפר פינס הגיעה המגמה לאילת לשם הכנה להדרכה באזור, , וכחודש לאחר מכן הן הדריכו.

את הטיול ליוו מדריכים של "אל ארצי" שהגדרת תפקידם הייתה "ראש טור",

ז"א לדאוג שכל הקבוצה תלך בדרך כך שכל הבנות יגיעו בשלום.

תפקיד זה הוא תפקיד טכני (הדורש כמובן ראש גדול, של נקודות בעיתיות וכו', אך בסופו של דבר תפקיד טכני

נעם היה הרבה מעבר לזה, וגם המורה האחראית שהיא פרפקציוניסטית לא קטנה לא גמרה לשבח אותו...

זה הרקע למכתב שנכתב למנהל "אל ארצי".

 

מיכה שלום.

 

תודה רבה על העזרה, זה היה מאד חשוב לי ....

מדהים לראות איך מדריך יכול לגעת...כשבדקתי הדרכת טיולים חששתי שפשוט אבזבז שנתיים על לקחת קבוצה ממקום למקום בלי לגעת בהם בכלל, בלי שיעריכו ויזכרו ויפנימו את מה שניסיתי לתת להם ביום,יומיים או שלושה שהייתי איתם. פשוט פחדתי, כי בעבודה כזאת אתה פשוט נותן בלי לדעת מה ועד כמה ואם בכלל.

ואז נזכרתי במדריכים  שהיו לי וקפצו לי לראש שניים- אתה ונעם שלמרות שלא הדריך אותנו בטיול, מבחינתי היה אחד ממורי הדרך הטובים שהיו לי, ואז אני מרגישה צביטה בלב ממש פשוטו כמשמעו-כואב לי הלב! אני לא יודעת למה אבל אני יודעת שאחת הסיבות שרציתי לבוא אליכם הייתה נעם.

מאד רציתי לגעת באנשים, להתרגש כמוהו, להיות מסוגלת לבטא את האהבה שלי רק מנגיעה בסלע, מחיוך מאוהב בנוף...

אני יודעת שהייתי איתו רק שלושה ימים, וזה בהחלט לא הרבה אבל זוהי הרגשתי. אני חושבת שאם הייתי פוגשת בו אי פעם הייתי רוצה לומר לו שאני זוכרת אותו ואת הדברים שאמר לנו כדי לשפר את ההדרכה ואיך למרות שזה באמת לא התפקיד שלו עזר לנו ועשה לנו ישיבת צוות כזו רק של המדריכות והסביר והקשיב וצחק איתנו והצחיק אותנו ובאמת דאג שנאכל ושנשתה...אני מאמינה מכל מה שקראתי שזה פשוט כי ככה הוא - זה נעם.

ואז רציתי להיות חלק מהמקום שנתן לנעם את היכולת להוציא מהכח אל הפועל...

 

אלון מורה שכם-סוסיא, תשע"ז