עם חיוך

הכלבים באילת

ב' אלול

 

שלום, אמא, מה שלומך? אצלי הכול טוב. כן, הלמודים בסדר גמור, והרב לא מציק. כן , האוכל פה טוב מאוד. אתמול קניתי לעצמי פיצה. אני לא מפחד לפנק את עצמי.

יש רק בעיה אחת – את זוכרת שאני לא כל-כך מסתדר עם כלבים. לא, לא פוחד – סתם לא אוהב אותם.

אז זהו זה – התברר , שבאילת יש הרבה כלבים. לא, אני לא חושב שאני אצטרך לעבור ישיבה, אני אסתדר.

לא, לא הייתה לי בעיה אם הם היו קשורים. הבעיה שהם לא. לא יודע מה הבעלים שלהם חושבים, לא נעים לשאול, אני חושב שאני אסתדר. מה את אומרת? לעשות קישטה וזה עובד? את בטוחה? טוב, בסדר, ביי.

 

ה' אלול

 

... אהלן אמא, מה שלומך- אצלי בסדר. אמא את זוכרת מה שדברנו אז? כן , הבעיה עם הכלבים. זה לא בטוח שזה נפתר. מסתבר, שהכלבים כאן לא כל-כך ידידותיים. האמת היא , הייתי אומר, שהם ידידותיים מדי. אני יודע, שאומרים שהכלב הוא ידידו הטוב של האדם. אולי של הבעלים שלו, אבל לא של שאר האנשים. האמת , אני כבר די פוחד לצאת מן הדירה לבד. אני תמיד מסדר, שזה יהיה עם עוד מישהו. לא, נראה שלשאר זה לא מפריע. את יודעת – ניסיתי את הקישטה שלך, וזה לא בדיוק עבד. אני יודע, שיש סיפור שזה פעם עבד לסבא, אולי הכלבים בפולניה היו מקשיבים, בכל אופן, באילת זה לא עבד. את יודעת , יש עוד בעיה עם הכלבים, הם משאירים את יודעת מה. כן, ביום עוד אפשר להינצל אם הולכים בזהירות רבה – אבל בלילה זה מסוכן. את יודעת שבמפות אילת מסומנת כאזור ממוקש? טוב לא משנה, זה לפחות עובר. לא אני לא חושב שאני צריך לעבור ישיבה. לא , לא כל כך נעים לי להעיר לבעלים שלהם, האמת – אני קצת חושש. טוב אני אנסה להסתדר. ביי.

 

ז' אלול

 

שלום אמא, מה שלומך. אצלי לא משהו. למה?! בגלל הכלבים. כן עוד פעם הכלבים. מתברר שזה נעשה גרוע. מה הבעיה?! לא יודע. כנראה שהאוויר של אילת טוב, במיוחד לגידול כלבים. כן יש כאלה שמגיעים פה לגודל של סוסים. אתמול  הלכתי לביהמ"ד ועברו לידי שניים ענקיים נצמדתי לקיר ועשיתי קולות של עמוד חשמל. הם עברו לידי בלי לשים לב. אבל אם הם שקטים הם לא הדבר הכי נורא. יש כאלה אמנם קטנים, אבל הם מתנהגים כאילו הם אריות לפחות... לא, הם קטנים מאוד, מגיעים לי אולי לברך. את שואלת מה מפחיד בזה? לא יודע. גם לי זה לא נראה הגיוני. אבל כשכזה דבר מתקרב אליך בהבעה מאיימת שאומרת: "טוב שלא אכלתי ארוחת בוקר כי עכשיו יש לי הרבה תאבון" אתה מפסיק לחשוב, ומתחיל להיות אינסטינקטיבי.

את יודעת, התברר שיש עוד אנשים שמפחדים – אמרו לי שזה בגלל שאני ירושלמי, או סתם בגלל שאני עירוני. אבל ניסתי לבדוק. אמרו לי שיש פה פסיכולוג. הלכתי אליו . הוא אמר לי לשכב על הספה ולהירגע. כמעט נרדמתי. אז הוא אמר לי לחשוב ממתי אני פוחד מכלבים, אז אמרתי לו – ממתי שאני זוכר את עצמי. הוא אמר לי לחשוב יותר טוב. אולי היה לי סיפור בעבר עם כלב- או איזה תגובה של ההורים שלי או משהו אחר, ואמרתי לו שאני לא יודע. הוא אמר לי  לנסות שוב והסביר לי שישנה תורה של פרויד שאומרת, שהכול נובע מתוך דברים שקרו לך בעבר וממשיכים להשפיע עליך. ישבתי וחשבתי איזה חמש דקות, ואז הבנתי שהוא צדק – הבנתי שבאחד הגלגולים שלי הייתי חתול. בכל אופן – הוא אמר, שיש לו סדרת טפולים, וכל אחד יעלה 600 שקל וזה אולי יצליח. אמרתי לו שאני מעדיף שלא. אז כנראה שאני אצטרך להתגבר.

את יודעת ניסיתי להגיד לבעלים של אחד הכלבים, שהתעניין בשוק שלי באופן מיוחד. שזה לא בסדר שהוא הולך עם כלב משוחרר. את לא יודעת מה קרה. הוא התחיל לנבוח עלי – לא, לא הכלב, הבעלים! כן, תמיד אמרו לי שאנשים נעשים דומים לכלביהם, ולא הבנתי. אז הוא אמר לי: את הילד שלך היית קושר? רציתי לענות לו שאם הוא היה מביא אנשים אל סף התקף לב הייתי קושר גם את הילד שלי. אבל שתקתי – פחדתי שהוא ילשין עלי לארגון "בצלם" – שנאמר "בצלם אלוקים עשה את כלב". מה את אומרת? לזרוק עליהם אבנים? טוב אני אנסה, לא , לא כדאי שאני אעבור ישיבה. זה סיפור שלם.

להתראות

 

ג' תשרי

אהלן, אמא. מה שלומי?! אני על סף התקף לב. אני אספר לך מה קרה. בדרך כלל אני הולך בדרך הרגילה לביהמ"ד, ויש שם בית אחד שאני עובר על ידו במהירות ובשקט. לא, יש רק פינצ'ר, אבל כשהוא מתעורר ונובח, זה מביא את כל הבולדוגים והרוטוויילרים. בקיצור אתמול עברתי שם בלי לעורר רחש. לפתע, בטעות בלי לשים לב דרכתי על עלה. הפינצ'ר התעורר ואחריו כל השכונה. פתאום הגיעו מלא כלבים, כולם בהבעה כזאת שאומרת: אממ...מפוטם, טוב ... אמממ ניסיתי לשכנע את עצמי ש"הם לא רוצים לעשות כלום, הם רק רוצים לשחק". אחרי כמה פעמים שחזרתי על זה, ונסיונות ידידותיים מצידי שנענו בגרגור מאיים מהצד השני, עברתי למלמול פרקי תהילים ומנוסה מבוקרת. תוך כדי הפסקות לקריאת קישטה רמות, שלא נראה שבכלל דגדגו את תשומת לבם. ניסיתי רקיעות ברגליים בקצב הולך וגובר, עד שהתחלתי לרקוד סטפס תוך כדי ביצוע תנועות מוזרות בידי. אבל לא נראה שזה עזר. ואז נזכרתי במצבורי האבנים שהנחנו לשעת חרום במקומות אסטרטגיים בדרך. הצלחתי להגיע אל אחד מהם בחיים. כשהתחלתי לזרוק אבנים, נראה שזה השפיע לטובה, עד שפרץ כלב אחד קטן אך מאומן דילג בין מטרות האבנים, והנה הוא מגיע אלי, עד שבנס משמים הגיע איזה בחור מהישיבה – גר באיזה יישוב חקלאי, נגש אל הכלב, ליטף אותו, נגש אל השאר, ליטף אותם וקרא לעברם קריאות חיבה. באורח פלא כולם השתתקו ונהיו ממש מלאכים, לא היית מאמינה שקודם הם היו נראים כמו זאבים צמאי קרב. אז הוא אמר לי: "אל תפחד, הם פוחדים ממך. אם תעשה תנועות בריחה, אז הם ירדפו אחריך". רציתי להגיד לו שזה לא נראה כך לפני חמש דקות, אך החלטתי לשתוק. הבוקר החלטתי ללכת בדרך אחרת. התברר, ששם הכלבים התאספו לכנופיות ותוקפים בצורה מאורגנת. למרות שהלכתי בצורה שקטה ולא עוררתי רעש, הם זיהו אותי. כנראה, שיש להם מרגלים. כל עוד נפשי בי הגעתי לישיבה – הם לא נכנסו אחרי לביהכנ"ס – עדיין יש להם יראת שמים.

אני כבר לא יודע מה לעשות. אולי אעבור ישיבה? טוב, בינתיים בקשתי ממשהו שיביא לי את החפצים שלי מהדירה. אני אתבצר בישיבה. אישן בעזרת נשים, ואצא רק לארוחות עם ליווי. צלצלתי לחנות נשק והזמנתי גז מדמיע. נקווה שזה יעזור.

מה את אומרת? לעירייה? כן, הם ניסו. גם הכלבנים לא יכולים להשתלט עליהם. טוב אני אדבר עם ראש הישיבה . להתראות.

 

אחרי בין הזמנים – ד' בחשוון

 

אהלן, אמא, - את רוצה לשמע קטע מצחיק. את זוכרת שדודה רחל הייתה אצלנו בשבת, והכלבה החמודה שלה – אז נכון היא ממש חמודה, והיא לא תעשה כלום לאף אחד, והיא רק רוצה להתיידד עם בני אדם ולשחק איתם?

אז יצאתי איתה בשבת – קשורה ברצועה והלכנו ברחוב. עברנו ליד ילד קטן, והיא קפצה לעברו כדי לשחק איתו. פתאום הוא השתתק, וראיתי שהוא מתכונן לברוח, אז אמרתי לו שלא יפחד, והיא רק רוצה לשחק. אני לא מבין למה הוא לא האמין לי.

 

            סוף