לעילוי נשמתו

ספר תורה לע"נ נעם

בערב סוכות תשס"ח נערך בישיבת "נתיב אריה" הסמוכה לכותל המערבי טקס סיום כתיבת שנים־עשר ספרי תורה שנתרמו ע"י הנדבן איירה רעננערט ובני משפחתו. אירוע כזה מר רעננערט עורך פעמיים בשנה. בהדרכתם ובהשגחתם של סופרי סת"ם נכתבה השורה האחרונה בכל ספר ע"י מקבלי הספרים, אורחיהם, התורם, רבנים ואנשי ציבור. לאחר מכן  הגביהו את הספרים, גללו אותם וערכו במקום את טקס הכנסת ספרי התורה בשירה וריקודים. הערב הסתיים בסעודת מצווה גדולה בהשתתפות הציבור כולו.

במעמד זה קיבלה משפחתנו ספר תורה לעילוי נשמת נעם יקירנו. החלטנו להכניס את הספר לישיבת תקוע שברשותה היה אז ספר תורה אחד בלבד. שלושת אחיו של נעם למדו בישיבה, ויהושע מלמד בה. טקס הכנסת ספר התורה נערך ברוב עם כבר בחג הסוכות. התהלוכה שבראשה ספר התורה ומעליו חופה התחילה בבית הכנסת המרכזי בתקוע א' והתקדמה בריקוד לעבר בית המדרש של הישיבה. המונים הגיעו לשמוח בשמחתה של תורה ולכבד את זכרו של נעם, ושמחת התורה אכן עלתה על גדותיה והציפה את בית המדרש ואת כל המשתתפים.

בסעודת המצווה בסוכה ענקית שנבנתה במיוחד לכבוד האירוע דרש נשיא הישיבה, רב עדין שטיינזלץ, ויהושע - אח של נעם - קרא דברים שנכתבו על ידי האב חיים. בדברים התייחס חיים לפרק כ"ז בתהילים "לדוד ה' אורי וישעי..." להלן חלק מדבריו:

 

...פסוק נוסף קושר, בעיני, את פרק כ"ז לעונה שלנו, עונת התשובה. בפסוק ד' אנו קוראים: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש: שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו." המילה המפתיעה ביותר בפסוק היא ללא ספק המילה "אחת". כי כל אחד יכול לבקש לשבת בבית ה' כל ימי חייו, וכל אחד יכול לבקש לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו. אך מי מאתנו יכול לומר בפה מלא "אחת שאלתי"? ומי מאתנו יכול לומר בלב שלם שאין לו כל בקשה בחייו חוץ מקרבה לקדוש ברוך הוא?

 

בעיני פסוק זה מהווה את האתגר של ימי התשובה; להגיע לרמה של "אחת שאלתי" זוהי, ללא ספק, השאיפה האולטימטיבית של תהליך התשובה.

 

ופסוק זה קושר את הפרק גם לסוכות: מה יותר מן הסוכה מבטא את הרמה של "אחת שאלתי"? "וסימנך", כותב רב כי טוב, "ולישרי לב שמחה. כלומר לאחר שמיישרים את הלב על ידי תשובה בראש השנה ויום כפור, זוכים בשמחה בחג הסוכות" היא השמחה של קרבה לה', השמחה של היציאה לסוכה של בעל התשובה שאינו זקוק לדבר חוץ מאשר לשבת בבית ה', ראשו ורובו מוקף במצוות הסוכה...

 

נאמר, שהימים הנוראים הם תשובה מיראה, וסוכות היא תשובה מאהבה. האם יש עוד שבוע בשנה שבו אנחנו מרגישים כה קרובים לקדוש ברוך הוא? בנשמות שטוהרו בחודש אלול ועשרת ימי התשובה, אנחנו יוצאים לשבת בבית ה' ולבקר בהיכלו. לישרי הלב ישיבת הסוכה היא הביטוי של התשובה שלהם. ולאלה שעדיין לא הגיעו לרמה של "אחת שאלתי", אולי הישיבה בסוכה היא המחוללת את השלמת תהליך התשובה ומזכה אותם בהושענא רבה בפתקא טבא בה אנחנו מברכים זה את זה בימים אלה.

 

ועוד נקודת אור בין הצללים:

כשנעם היה בשעור א', הר"מ שלו, הרב הלל רוטקוף, הציע לתלמידים שיערכו חשבון נפש מידי לילה. נעם אימץ מנהג זה ונשאר נאמן לו במידה זו או אחרת עד סוף ימיו. נעם נהג לערוך חשבון נפש בכתב לפני שהלך לישון, ויש בידינו דפים רבים ופתקאות שהוא השאיר. חלק מהחומר הוא אישי מאד וחלק שגרתי—אם הגיע לכל סדרי הלימוד שלו באותו יום, אם היה מרוכז בלימוד, אם קם למניין וכו'. בכתביו אלה מתגלה אדם צעיר עם שאיפות גדולות שנאבק עם יצרו ועם כל מה שצעיר בן זמננו נאלץ להיאבק בו.

 

בחודשים האחרונים, מצאנו בין כתביו של נעם דף עם הכותרת "חשבון נפש חיובי". זה הדף שחילקנו בלימוד לעילוי נשמתו ביום השנה לנופלו. בין השאר כתב שם נעם:

 

"יש לי אהבה לטוב, יש לי רצון לדבקות בטוב, ובהדבקות בקב"ה אני רואה את חיי, ואינני רואה שום משמעות לחיים ללא עבודת ה' והדבקות בו. כיוון שאלו חיי ואין לי משהו אחר חשוב יותר, אני מוכן להשקיע את כל המאמצים, את כל המשאבים הנפשיים, את כל המשאבים הרוחניים, עד כדי שכחת הגוף, ואת כל המשאבים השכליים למטרה זו..."

 

בן עשרים ושלוש בנופלו. כשהשרות הסדיר מאחוריו, נעם עמד להקים את ביתו ולהקדיש את השנים הבאות ללימוד תורה אינטנסיבי. איש לא ידע טוב ממנו שהדרך היא ארוכה וזרועת מכשולים, אך ברור על פי מה שהשאיר, שכבר נגע ב"אחת שאלתי", שכבר ידע לפחות לשאוף לרמה הזאת.

 

אם כך, מה טוב ומה נעים שספר תורה נכתב ונתרם לזכרו של צעיר עם שאיפות כאלה גדולות, לזכרו של צעיר שידע ש"עץ חיים היא למחזיקים בה", צעיר שברגעיו הקשים ביותר הכריז ש"לולא תורתך שעשועי אז עבדתי בעניי".

 

ומה טוב ומה נעים להכניס ספר זה לישיבת תקוע—ישיבה המקבלת כל צעיר באשר הוא שם ומחנכת אותו לאחריות לעם ישראל ולעבודת ה' ברמה הגבוהה ביותר.

 

בברית של נעם בקשנו שכשמו כן יהיה—שדרכיו יהיו דרכי נעם. בקשה זו, אכן, נענתה. במעמד זה של הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו של נעם, אנחנו, בני משפחתו, מבקשים, שזכרו ושאיפותיו יהיו נר לרגלינו, נר לרגלי בני הישיבה ונר לרגלי כל מי שזכה להכיר את נעם.

 

"כי לקח נתתי להם תורתי אל תעזובו. עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום. השיבנו ה' אליך ונשובה. חדש ימינו כקדם."