חיפוש מסלולים

מה בסביבה

אנו מטיילים היום בחלקו הדרום מערבי של הגליל התחתון הנקרא 'גבעות אלונים שפרעם', סמוך לעמק יזרעאל. פסגותיו מתנשאות לגובה מקסימלי של 500 מ' מעל פני הים. הגליל התחתון בנוי מרכסי הרים נמוכים שצורתם מעוגלת, הנמשכים ממזרח למערב, כאשר ביניהם עמקים רחבים. אזור הגליל מיושב ברציפות, וניתן לראות בו אתרי ארכיאולוגיה רבים וכן אתרים היסטוריים מתקופות מאוחרות יו... קרא עוד

מסלולים בצפון - בית שערים והשומרים

טיול לקברות צדיקים - על החיים ועל המוות

מה בסביבה

אנו מטיילים היום בחלקו הדרום מערבי של הגליל התחתון הנקרא 'גבעות אלונים שפרעם', סמוך לעמק יזרעאל. פסגותיו מתנשאות לגובה מקסימלי של 500 מ' מעל פני הים. הגליל התחתון בנוי מרכסי הרים נמוכים שצורתם מעוגלת, הנמשכים ממזרח למערב, כאשר ביניהם עמקים רחבים. אזור הגליל מיושב ברציפות, וניתן לראות בו אתרי ארכיאולוגיה רבים וכן אתרים היסטוריים מתקופות מאוחרות יו... קרא עוד

נֹעם מאירסון

מאפיינים

  • יש ברזיות
  • יש בתי שימוש
  • מתאים לנכים
  • קברות צדיקים. מתאים לכל המשפחה. גם לעגלות. ניתן ללכת הכל ברגל או לעשות את המסלול בשילוב של הקפצות ברכב.

סימני דרך

  • תחנה 1 יער השומרים- על החיים ועל המוות
  • תחנה 2 בית קברות "אגודת השומרים" – "מה יהיה בסופנו?"
  • תחנה 3 השומר על הסוסה- "אדמה אדמתי..."
  • תחנה 4 מבנה הבזיליקה- שורשים עבריים
  • תחנה 5 בית שערים- בימים ההם בזמן הזה
  • תחנה 6 מערת רבי יהודה הנשיא- אין עושין נפשות לצדיקים
    •  
    • משך המסלול
    • 3 שעות
    •  
    • אורך המסלול
    • 5 קילומטר
    •  
    • לטייל בזמן
    • יום העצמאות / לג בעומר / יז בתמוז
    •  
    • מפה
    • 4
    •  
    • עונות
    • חורף / אביב / קיץ / סתיו
    •  
    • דרגת קושי
    • עגלות
    •  
    • אזור בארץ
    • כרמל

מאפיינים

  • יש ברזיות
  • יש בתי שימוש
  • מתאים לנכים
  • קברות צדיקים. מתאים לכל המשפחה. גם לעגלות. ניתן ללכת הכל ברגל או לעשות את המסלול בשילוב של הקפצות ברכב.

הדרך אל הטבע

לבאים מכיוון יקנעם נמשיך צפונה לכיוון צומת התשבי- שם נפנה ימינה לכביש 722. לאחר קילומטרים ספורים נבחין  מימיננו בפניה למושב שדה יעקב, מיד לאחר הפניה הזו נבחין בפניה שמאלה לטבעון, הפניה לא מרומזרת- סעו בזהירות. נעלה בכביש, מימין לנו בית העלמין של שדה יעקב נמשיך ישר עד לשילוט למסעדת 'שלו ביער". לאחר כחמישים מטר נבחין במסעדה בצד ימין, נמשיך עוד מעט ונבחין בשער אדום קטן, זוהי הכניסה לבית הקברות של אגודת השומרים. נמשיך עוד חמישים מטר, מימיננו חורשה- זהו יער השומרים- נחנה ונתחיל את המסלול.

 

סימני דרך

  • תחנה 1 יער השומרים- על החיים ועל המוות
  • תחנה 2 בית קברות "אגודת השומרים" – "מה יהיה בסופנו?"
  • תחנה 3 השומר על הסוסה- "אדמה אדמתי..."
  • תחנה 4 מבנה הבזיליקה- שורשים עבריים
  • תחנה 5 בית שערים- בימים ההם בזמן הזה
  • תחנה 6 מערת רבי יהודה הנשיא- אין עושין נפשות לצדיקים
  • תחנה 1

    יער השומרים- על החיים ועל המוות

    נתחיל את הסיור ביער השומרים, נשב על הספסלים לנוח מהנסיעה ולהתרענן.
     

    יער השומרים הינו הכינוי של  יער לנדאו  נקרא על שמו של שמואל חיים לנדאו (1892–1928), ממנהיגי  "הפועל המזרחי". בנוסף לחורש טבעי הקיים במקום רובה של החורשה נטועה ע"י קק"ל לזכרו של לנדאו.

    סיורנו ייקח אותנו בין שני בתי קברות אשר 2000 שנה וגבעה אחת מפרידות ביניהן. בין שני בתי הקברות הללו רחשו חיים בתקופות שונות, חיים אמיצים, מלאי רצון ומעשים גדולים וקטנים. מול האתרים נוכל לשאול את עצמנו את השאלות הגדולות של החיים ושל המוות ולקבל כמה כיווני חשיבה מקוריים. המפגש עם בית הקברות נוגע בשאלות עמוקות של החיים, שכן במפגש עם המוות מתגמדים רבים מהוויכוחים, וחוסר הכנות נדחק לפינה. המוות מכריח את החש בנוכחותו להיצמד לחיים, לדברים החשובים ביותר. לעתים מול המוות שואל האדם את עצמו דווקא שאלות על החיים- מהו הערך של חיי? מהם החיים עבורי? אותם החיים שאני חש צורך עז כל כך להחזיק בהם? החיים האלה שהם שבריריים כל כך ויחד עם זה חזקים כל כך.

     

  • תחנה 2

    בית קברות "אגודת השומרים" – "מה יהיה בסופנו?"

    מהיער נחזור לכביש ונלך בו כמה מטרים דרומה, ובעקבות השלט 'בית הקברות – אגודת השומרים'- נפנה שמאלה אל שביל מוצל ע"י עצי ברוש. נכנס דרך מבנה האבן אל בית הקברות הקטן.
     

    כמעט כל הקבורים כאן היו בחייהם חלק מ'אגודת השומרים'. האדמה כאן חשופה ולא מרוצפת, מחטי אורנים מכסים אותה, והקברים מפוזרים עליה במרחקים לא קבועים. סידור בית הקברות מאד לא פורמלי, ויש בו אוירה כמעט משפחתית. נלך בין המצבות הפשוטות, לרוב מדובר רק באבן גדולה- כבדה, כמה מצבות עשויות ערמת אבנים, ללא סיתות מיוחד. הכיתובים קצרים, משפטים נבחרים שממצים חיים שלמים, אדם.

    ניגש אל הצד הצפוני של בית הקברות (משמאל לשביל כאשר אנו נכנסים), אל קברו של אלכסנדר זייד- הראשון להיקבר בבית הקברות הזה. כאשר בחרה אשתו ציפורה לקבור אותו כאן, לא היה באזור דבר, מלבד ביתו הבודד של זייד. בבחירה לקבור אותו כאן ישנה התקשרות עמוקה לאדמה, ההתקשרות נובעת מהעובדה הפשוטה, שכאשר ליישוב יש בית קברות ההתיישבות שם מקבלת מימד קבוע, נצחי,  המתים אינם יכולים לנדוד והם הופכים לחלק מאדמת המקום. אנחנו נמצאים במקום אליו הגיעו זייד ואשתו ציפורה עם ארבעה ילדים לאחר שפרשו מקיבוץ כפר גלעדי, אותו הקימו עם קבוצה מאנשי השומר. הם פרשו מהקיבוץ מכיוון שלא הסכימו לכך שילדיהם יגדלו בבית הילדים. הנקודה החדשה אותה יצאו ליישב היתה גבעות שייח אבריק, בפתחת עמק יזרעאל. ההתיישבות במקום גבתה מחיר כבד; זייד נרצח בדרכו מביתו בשיח אבריק לקיבוץ אלונים על ידי מתנקש ערבי. לאחר מותו נאחזה משפחתו בגבעה, שלושה מבניו היו חקלאים ולוחמים וחיו עד סוף ימיהם בגבעות הללו. ארבעת ילדיהם של אלכסנדר וציפורה קבורים כאן לידו.
    אם נסתכל בתאריכים שעל גבי המצבות בבית הקברות נשים לב, שהרבה מהקברים כאן טומנים תחתיהם אנשים צעירים, שעזבו את משפחותיהם ועלו לארץ להגשים את חלום המדינה העברית. אנשים אלה נפלו במלחמתם על המולדת. הם נקברו לבדם, הרחק ממשפחותיהם. בשונה ממשפחת זייד שהקימה פה שושלת ומסורת, הם היו מנותקים ממסורת ומשושלת, אולם מחוברים לרעיון, לערכים ולעם.

    נביט שוב על הכתוב במצבות. המילים מעוררות שאלות- מה כותבים על מישהו אחרי מותו? האם קיים משפט שימצה חיי אדם שלמים? שאלות שבבסיסן אולי עומדת השאלה הגדולה יותר- מה נשאר חי אחרי המוות?

     

  • תחנה 3

    השומר על הסוסה- "אדמה אדמתי..."

     

    נצא מבית הקברות של אגודת השומרים, נרד לאורך הכביש, נעבור מצד שמאל את מבנה בית הכנסת העתיק ומיד אחריו נפנה שמאלה בכביש הכורכר לכיוון אנדרטת השומר על הסוסה- שימו לב- אין כניסה לרכבים לכביש הכורכר. העלייה ברגל עד לפסגה אורכת כ-10 דקות.

     

    אנו עומדים על פסגתה של גבעה. ממזרח לנו אנו רואים מבנה קטן- זהו קבר שיח' אבריק. מעבר לו משתרע עמק יזרעאל על שלל שדותיו, ובאופק ניתן לראות את הגלבוע. כשעולים לכאן בקיץ - רואים שדות קצורים ויבשים. בימות החורף רואים שדות בגוונים של ירוק וחום. מדרום לנו ניתן להבחין ביקנעם, בוואדי מילק וברמות מנשה. ממערב מתנשא הכרמל, ומצפון אנו רואים את גבעות אלונים שפרעם. הנוף מחזיר אותנו לסיפור עליו דיברנו בתחנה הקודמת, סיפורו של אלכסנדר זייד.

    ב-1904 הגיעו לארץ חלוצי העליה השנייה בעקבות גל פרעות גדול באירופה כדוגמת פרעות קישינב ברוסיה. חלוצים אלה, בעלי אידיאולוגיה ציונית וסוציאליסטית, חלמו להקים בארץ ישראל חברה אוטופית, שוויונית המושתתת על עבודת כפיים. עמם נמנה אלכסנדר זייד. הוא עבד ביקב בראשון לציון ופגש שם את ישראל שוחט, שלאחר מכן יעמוד בראש 'השומר'.  בהמשך עבר זייד  לירושלים ועבד כסתת , שם פגש את יהושע חנקין- לימים גואל אדמות עמק יזרעאל. עם שניהם נושא השיחה העיקרי של זייד היה הצורך להקים כוח מגן עברי. ב-1907 הוקם בחדרו של חלוץ צעיר בשם יצחק בן צבי ארגון מחתרתי בשם "בר גיורא", שמטרותיו היו - עבודה, בטחון והתיישבות. זייד היה שותף להתכנסות זו. חברי בר גיורא התחילו לשמור בכמה מושבות יהודיות, לכל מקום בו עלו בעיות ביטחוניות היו שולחים את אלכסנדר זייד. ב-1926 רכשה הקרן הקיימת אדמות בפתחת עמק יזרעאל. באותה התקופה הבעלות על אדמה שנקנתה אבדה אם לא נעשה בה שימוש לאחר זמן מסוים. קק"ל פנתה לזייד בבקשה שיבוא להתיישב על אדמותיה, הוא הסכים והתיישב עם משפחתו בגבעות שיח אבריק. המשפחה התגוררה תחילה במערה ולאחר מכן בנתה את ביתה תוך כדי התמודדות עם איתני הטבע והשכנים הערביים העוינים. זייד וילדיו היו רועים צאן בגבעות ושומרים על השטח ועם הזמן פיתחו יחסי כבוד וידידות עם ערביי הסביבה. בני משפחת זייד נודעו כחלוצים נעימים ומסבירי פנים, ואנשים רבים היו מתארחים בביתם ושואבים מהם השראה.

    בקיץ תרצ"ח 1938 עשה זייד את דרכו מביתו בגבעות שייח אבריק לאסיפת חברים בקיבוץ אלונים הסמוך, מתנקש ערבי ירה בו והרג אותו בדרכו. ההתנקשות בו נחשבה כהתגרות חמורה והתנכלות לאדם שהיה לסמל ציוני. 4 שנים לאחר מכן נסגר המעגל, כשב-1942 חיסלה חוליה של הפלמ"ח את המתנקש- קסם טבאש.

    האנדרטה של זייד רכוב על סוסה תוכננה ע"י חבריו של זייד ואשתו ציפורה, שבחרו בפסל דוד פולוס למלאכה שנתיים אחרי הרצח. חבריו ומשפחתו ביקשו להנציח את השומר החזק על סוסתו, נשקו על ברכיו, מימין לו עיטור מתכתי של חורש ובצד השני רועה צאן. המוות מלמד על החיים, זייד היה אגדה עוד בחייו, אולם מותו הפך אותו מחלוץ אחד מני רבים לסמל. מותו הדגיש את הבחירות שעשה חייו, את מה שהיה חשוב לו.  

    מדוע בחרה ציפורה זייד להציב את האנדרטה דווקא כאן? סיבה אחת היא התצפית הרחבה המשקיפה אל האדמות אותן אהב אלכסנדר כל כך, עליהן נשבע להגן גם במחיר חייו. הסיבה השניה הינה הקרבה לעיר מתים גדולה אותה גילה זייד בחייו ובה ראה חיבור עמוק לשורשיו לאדמה הזאת, העיר העתיקה - בית שערים.

     

  • תחנה 4

    מבנה הבזיליקה- שורשים עבריים

    נרד מהתצפית ומיד לאחר העיקול נבחין מימיננו במבנה עתיק (אותו ראינו גם בעליה).
     

    עשר שנים לאחר שהתיישב כאן הגיע זייד בעקבות צאנו למערה וגילה בה פרצה שהובילה אותו לממצאים יהודיים עתיקים. זייד הזעיק את הארכיאולוג בנימין מזר וביקש ממנו לבדוק את הממצאים. מזר חפר באתר במשך ארבע שנים מ-1936-1940, ובסופן הודיע כי ללא ספק זוהי העיר בית שערים. אנחנו נמצאים במרכז הישוב, המבנה לידו אנו עומדים הוא מבנה ציבורי, אבניו מסותתות בקפידה, והדגם לפיו הוא נבנה - בזיליקה - לקוח מהאדריכלות הרומית. הבזיליקה בנויה משתי שורות של עמודים, שישה בחלק המרכזי ועוד שניים בחלק הנוסף.

    הגמרא מספרת כי בית שערים היה אחד ממקומות מושבה של הסנהדרין - המוסד היהודי החשוב בימי בית שני ולאחריו- עד המאה הרביעית לספירה. מוסד אשר בו ישבו גדולי החכמים ושימש כבית מדרש ללימוד תורה ופסיקת הלכה, אשר בו נקבע לוח השנה העברי, ובו התקיימו הדיונים המשפטיים הגבוהים ביותר.   הגמרא מתארת גם באיזה מבנה ישבה הסנהדרין- באכסדרה- ומהי אכסדרה- ע"פ המשנה במסכת תמיד ומקורות נוספים מדובר על מבנה ארכיטקטוני בעל מאפיינים דומים מאד לבזיליקה שלפנינו . אם כך, יכול להיות שאנו עומדים סמוך למבנה בו ישבה הסנהדרין.  משמעות העניין עצומה: הסנהדרין ישבה במרכז השלטוני והרוחני, וזו אכן היתה בית שערים. לאחר חורבן המקדש והפיכתה של ירושלים לפוליס רומית- איליה קפיטולינה - נדד המרכז הרוחני ברחבי ארץ ישראל, ואחת מתחנותיו המרכזיות היתה בית שערים.  בתקופה שאחרי המרד הגדול (המאות הראשונה והשניה לספירה) בית שערים היתה עיירה יהודית גלילית קטנה וחסרת חשיבות. חורבן בית המקדש (שנת 70) וכשלון מרד בר כוכבא (שנת 135) הביאו למעבר המרכז היהודי לגליל ובשנת 200 עם מעבר הסנהדרין לבית שערים, לפריחתה של העיירה.

    פה ישב רבי יהודה הנשיא, מנהיג חשוב ונערץ, נצר להלל הזקן ששימש כמנהיג דורו. מכאן ניהל יחסים יציבים עם השלטון הרומי וניצל את עת השלום לפרוייקט לאומי אדיר- עריכת המשנה. רבי יהודה הנשיא אסף את המסורות ההלכתיות השונות והביא אותן לבית המדרש בבית שערים( ובהמשך בציפורי) שם דנו בהן החכמים ויצרו גוף ידע אחיד ומסודר. המשנה נכתבה בעברית עשירה ותמציתית, היא נערכת בשישה קבצים הנקראים 'סדרים' כאשר כל 'סדר' עוסק בנושא משמעותי אחר בעולם החיים היהודי. המשנה אינה קובץ חוקים סתמי, היא מכתיבה את אורח חייו של יהודי מתחילתו ועד סופו, ובכך סיפקה קוד הלכתי אחיד, עובדה שהיתה מאוד משמעותית בשימור זהותו ואחדותו של העם היהודי לאורך שנות הגלות הארוכות.

    בספרו "אנשי בראשית" מתאר אליעזר שמאלי את חייהם של בני משפחת זייד תחת שמות בדויים, הוא משרטט סצנה הנוגעת לזהות היהודית של החלוצים באותה תקופה. החלוצים נטשו את העולם היהודי לטובת הקמת מדינה ציונית, אולם התרבות היהודית כיוונה רבים מצעדיהם והיתה לחלק מהם. ילדיהם, לעומת זאת, כבר לא הכירו רבים מן המנהגים היהודיים; "הנגר האדמוני התרחק לפינה שמאחורי ערימת העצים התעטף בטלית ותפילין והתפלל תפילת שחרית. עמליה הרגישה בו וסקרה אותו בתימהון: "מה זה אבא?" שאלה בעינים מבריקות. "הוא מתפלל" ענה חרמוני בכובד ראש. איתן התקרב אף הוא והסתכל בו בהשתוממות.."ולמה לו העבאיה הזאת אבא?" "כך מתפללים יהודים" ענה חרמוני לבסוף. "ולמה לנו אין דבר כזה?" שאלה עמליה. "אנחנו לא יהודים?"

    בני זייד מייצגים את דמות הצבר האולטימטיבי: חסון, שורשי, קרוב לאדמה ולטבע, נלחם על ביתו מגיל צעיר, מורד בסמכויות, נער עברי. כל כך עברי עד שהוא בור לגבי יהדותו, אולם הקשר לאותו עולם יהודי מדבר אליו, הוא חופר על מנת להגיע אליו, לגלות אותו. 

     

  • תחנה 5

    בית שערים- בימים ההם בזמן הזה

     

    נרד חזרה לכביש ואיתו נמשיך למטה עד שער הכניסה לאתר בית שערים, ירדנו כעת מהעיר אל בית הקברות שלה השוכן על המדרון שמחוץ לה. נכנס בשער ונמשיך בשדרה נטועה עד למגרש החניה ורחבת המידע הסמוכה אליו (במקום שירותים, מים וקיוסק). באתר שני שבילים שבהם ניתן לטייל, השביל העליון והשביל התחתון, אנו נסייר בשביל התחתון ולמי שיש כוח מומלץ לעלות גם לשביל העליון ולהנות מהמערות שנחשפו שם.

    נתקדם לכיוון השער בו נכנסנו, נעבור משמאלנו מערה שהוסבה למוזיאון ונמשיך הלאה, עד שנראה חזית מפוארת ובה שלושה שערים ורחבת כניסה.


    הכניסה מזכירה בית, האנשים שנקברו כאן דאגו שהאכסניה הקבועה שלהם- לפחות עד תחית המתים- תהיה מהודרת. זוהי מערת הארונות. נכנס אליה. בחפירותיו של מזר באזור נחשפו שרידי בית כנסת, מבנה ציבור, בתי מדרש, בתי מגורים, חומות העיר, שער בית בד ויותר מ-30 מערכות קבורה. זהו אחד מבתי העלמין היהודיים העתיקים הגדולים בעולם.

    אנשים בוחרים היכן להיקבר, איך ובאיזה אופן. מדוע חשוב לאנשים להשפיע על אופן קבורתם? מדוע חשוב להם מה יקרה עם גופם לאחר שלא יהיו נוכחים בו יותר? יהודים רבים השקיעו מהונם וממרצם על מנת להיקבר דווקא כאן. בהר הזיתים- אתר הקבורה היהודי העתיק - לא יכלו להיקבר עקב איסור הרומאים, ולכן יהודים מהארץ ומרחבי העולם חיפשו אתר תחליפי. בית שערים קבלה מעמד מרכזי עם מעברה של הסנהדרין אליה ועוד יותר מכך מתוקף חייו וקבורתו של רבי יהודה הנשיא בתחומה.

    סלע הקרטון הרך נחצב בקלות, והמערה עשירה בעיטורים יהודיים מרשימים. נכנס אל השלוחות השונות מימין ומשמאל, ניתן להתבונן וגם לגעת בארונות העתיקים והכבדים, לאחר שיטוט קצר או ארוך נחזור אל המסדרון הראשי ונמשיך איתו אל הרחבה המרכזית שבה עיטור מנורה מרשים בגובה 1.9 מטרים. במערה נמצאו 135 סרקופגים- ארונות קבורה מאבן. מאה שלושים וחמישה האנשים שנקברו כאן היו כנראה בני משפחה גדולה אחת. שיטת הקבורה בתקופת המשנה היתה משפחתית. בחלקת הקבורה המשפחתית נחצבה מערה, ובה מקום רב. בחציבת המערה הושקעו זמן וממון רבים. היתה זו השקעה לזמן ארוך בכל המובנים. המשפחה היתה מביאה את הנפטר אל המערה בארון האבן הגדול ולאחר שנה אספה את עצמותיו היבשות אל ארון אבן קטן יותר- גלוסקמה. וכך נחסך מקום. כשאנו עומדים בתוך מערה כזו אנו יכולים להבין טוב יותר את הביטויים- נאסף אל אבותיו, נאסף אל עמיו. כאשר האדם נפטר בתקופה העתיקה, הוא אכן נאסף אל אבותיו, הוא הצטרף אליהם במקום מנוחתם האחרון. אם נעלה בזכרוננו את בית הקברות בו ביקרנו מוקדם יותר, נשים לב להבדל החד בין אנשים הקבורים באחוזה משפחתית משותפת לאלו הנקברים בקבר אישי, ללא משפחה. בתי הקברות מלמדים אותנו שהקשרים - הן עם המשפחה והן עם הלאום והמולדת אינם נעלמים עם המוות, אלא להפך, רק במותו הופך האדם לאחד עם אבותיו, עצם מעצמם ובשר מבשרם.

     

  • תחנה 6

    מערת רבי יהודה הנשיא- אין עושין נפשות לצדיקים

     

    נמשיך בשביל התחתון למערה רבי יהודה הנשיא (המסומנת במספר 14). גם למערה זו חזית מרשימה בעלת שלושה שערים.

    מערה זו כמו זו הקודמת בה ביקרנו עשויה מכמה חללים; באולם הראשון ישנן שלוש כתובות- מצד שמאל מצויה כתובת עברית "רבי שמעון", מצד ימין על אבן בקיר "אנינא (חנינא) הקטן", כמו כן נמצא העתק של הכתובת "זו של רבי גמליאל". נתקדם אל החדר הפנימי ונגלה שם קברים יוצאי דופן, שלא כמו ארונות האבן שראינו עד עכשיו שאינם מחוברים לקרקע, יש בפינת החדר שני קברים מחוברים חצובים בסלע ופתוחים לאדמה. לפי ר' חזקיה בתלמוד הירושלמי בצוואתו של רבי יהודה הנשיא בשעת פטירתו היו כמה בקשות, וביניהן "ותהא ארוני נקובה לארץ". בין הפירושים של "ארון נקוב": "שיטלו דף התחתון שבארון וישכיבוהו על הארץ, שקבורת קרקע מצוה", כמו כן, לילדיו של ר' יהודה קראו שמעון וגמליאל. הקיבוץ של הפרטים הללו יחד למערה אחת והפאר של המערה מעלה את הסברה, שאולי זו היא מערת קבורתו של רבי יהודה הנשיא.

    רבי יהודה הנשיא היה עשיר מופלג, אולם יחד עם זאת עניו, ולקראת מותו העיד על עצמו, שלא נגע בעושרו לטובת עצמו כלל. לקראת סוף חייו חלה ועבר לגור בציפורי, שאוירה מבריא, אולם ביקש להיקבר בעיר הולדתו בית שערים. כאשר נפטר היה זה יום שישי, והגמרא מספרת, כי מסע הלווייתו עבר בשמונה עשר בתי כנסת  "ותלה להם היום עד שהיה כל אחד ואחד מגיע לביתו וממלא לו חבית של מים ומדליק לו את הנר" (כתובות, קג, ב). השמש המתינה על מנת לאפשר את מסע הלווייתו של רבי יהודה הנשיא בכל הכבוד הראוי לו.

    "אין עושין נפשות לצדיקים, דבריהם הם זכרונם" אמירה זו מובאת בתלמוד הירושלמי בשמו של רבן שמעון בן גמליאל, סבו הגדול של רבי יהודה הנשיא. נפשות הן מצבות, רבן שמעון בן גמליאל מלמד, כי האנשים הגדולים- הצדיקים - אינם מונצחים על ידי מצבות אבן, מכיוון שדבריהם ומעשיהם - החיים שחיו - הם אלה שמנציחים אותם. יש מעשים שאדם עושה, שמשמעותם אינה תלויה בזמן, היא הופכת לנצחית. מבחן הזמן פה בבית שערים מוכיח את זה; אנשים רבים שעשו מאמצים על מנת  להיקבר סמוך לרבי יהודה הנשיא השאירו אחריהם נפש בלבד, מצבה, ארון קבורה, חריתת מנורה. מעבר למונומנטים, האנשים עצמם בודאי השאירו נקודות של נצחיות בליבות בני משפחתם, מעשים שעוררו בילדיהם השראה, רגעים שהיו משמעותיים והותירו חותם בחיי ילדיהם. רגעים לא מפורסמים שהשפעתם עברה במעשים קטנים מדור לדור. שמו של רבי יהודה הנשיא ומפעלו לא נחקק באבן אבל נשאר חקוק בליבם, זכרונם ומעשיהם של רבים. הזיהוי של המערה אינו ודאי, אך כל אדם המגיע לבית שערים שומע על רבי יהודה הנשיא ופועלו,  רבי יהודה הנשיא ממשיך להתקיים דרך זכרונו. 

    כאן מסתיים סיורנו. 

     

תגובות | הוספת תגובה

מסלולים באזור

מסלולים חמים

אפשרויות הדפסה