תחנה 4
האלון – אחינו בני אושא
נעלה ונפנה שמאלה ונמשיך עד לאלון הגדול הבולט, סמוך לאלון יש שלט 'מבנה ציבור', נשב תחת האלון.
הגענו מגת עתיקה, כמוה יש עוד רבות באזור, חלק ממתקני החקלאות המעידים על היות אושא כפר חקלאי. עובדה זו משתקפת גם מהמדרש המתאר את הגעתם של החכמים לאושא לאחר מרד בר כוכבא על מנת לייסד בה בית מדרש חדש. לאחר השרפה הגדולה, החורבן האדיר, הבינו החכמים כי עת חירום היא, ופרסמו צו חירום "שלחו אצל זקני הגליל ואמרו: כל מי שהוא למד יבא וילמד, וכל מי שאינו למד יבא וילמוד. נתכנסו ולמדו ועשו כל צרכיהון" (מדרש שיר השירים רבא, ב,ג). החכמים התכנסו באושא, כפר קטן, רחוק מעיני הרומים. אנשי אושא פרנסו אותם על מנת שישבו שם וילמדו. באושא הם התקינו תקנות המראות על המצב הלא פשוט בו נמצא העם באותה עת; לדוגמא, "באושא התקינו שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו כשהן קטנים" (כתובות מ"ט, ע"ב). אחד הדברים האלמנטרים ביותר שכל אדם מוכן לעשותו הוא לזון את ילדיו הקטנים, אך המצב לאחר החורבן היה כל כך קשה, עד שאנשים התחמקו מאחריות בסיסית זאת. במצב זה נזקקו אנשים לכוחות כבירים על מנת להמשיך ולשנן את דברי התורה ולהעבירם מדור לדור. בעת עזיבתם את אושא, לאחר שסכנת השכחה חלפה, הודו החכמים לאנשי אושא על כך שפרנסו אותם, אך היתה בדבריהם נימה של ביקורת או חוסר שביעות רצון. ואכן, לאחר ההתכנסות שתוארה לעיל לא נשארו בה גדולי החכמים, אלא התפזרו למקומות ישוב שונים שם המשיכו ללמד תורה. אולי היה זה הקושי לקבל את עמדתו של רבי יהודה בן עלאי בן אושא לגבי היחס לרומים. אולי היו סיבות אחרות. חכמים התקבצו באושא, עיירת ספר, כדי לאסוף את השברים, הם בנו חברת חלוץ על מנת ל'טייב' את הקרקע, לבנות מסד לדורות שעוד יבואו אחריהם. מי יודע? אולי אלו הכוחות שעמדו אלפיים שנה אחר כך לחלוצים חדשים שהגיעו לגבעות הללו, לטעת בהם יתד ולהתחיל לבנות תשתיות לבאים בעקבותיהם, להיות גלגל כשצריך היה גלגל, לשאת את העגלה.
לאחר רבי יהודה בן עלאי עמד בראש הסנהדרין באושא רבן שמעון בן גמליאל. בנו וממשיכו רבי יהודה הנשיא עשה שינוי אדיר במעמדה של הסנהדרין, העביר אותה לבית שערים וביסס את מקומה וכבודה- אך זה כבר סיפור לסיור אחר.
נרד עם השביל בין פסלי המתכת שהוצבו כאן, ועליהם מאימרותיהם של החכמים שהיו פה באושא, ונגיע לשלט שראינו בכניסתנו לאתר. נפנה שמאלה ולאחר כ-50 מטר נשוב למכוניות.
