חיפוש מסלולים

מה בסביבה

העיר ירושלים היא עיר בירה, עיר קודש ועיר היסטורית. היא מתנשאת עד לגובה 700 מטרים. שטחו של חלק העיר המוקף חומה הינו 1 ק"מ רבוע. בעיר שרידים מתקופות היסטוריות, ואין סוף סיפורים. הרובע היהודי בו נסייר היום שוכן בדרום מזרח העיר העתיקה. רובע זה תופס כ-1/5  משטח העיר העתיקה, והינו השני בגדלו לאחר הרובע המוסלמי. ב-800 השנים האחרונות היווה אזור זה את גרעי... קרא עוד

טיול באזור ירושלים - גבול וגעגוע

סיורי סליחות בירושלים

מה בסביבה

העיר ירושלים היא עיר בירה, עיר קודש ועיר היסטורית. היא מתנשאת עד לגובה 700 מטרים. שטחו של חלק העיר המוקף חומה הינו 1 ק"מ רבוע. בעיר שרידים מתקופות היסטוריות, ואין סוף סיפורים. הרובע היהודי בו נסייר היום שוכן בדרום מזרח העיר העתיקה. רובע זה תופס כ-1/5  משטח העיר העתיקה, והינו השני בגדלו לאחר הרובע המוסלמי. ב-800 השנים האחרונות היווה אזור זה את גרעי... קרא עוד

נֹעם מאירסון

מאפיינים

  • מסלול מעגלי
  • יש ברזיות
  • יש בתי שימוש
  • מפה – מבואות ירושלים (מפה 9), עדיף להשתמש במפה עירונית מפורטת יותר... יש הרבה מדרגות- עדיף מנשאים ולא עגלות. מומלץ לעשות את הסיור בשעות הערב והלילה.

סימני דרך

  • תחנה 1 "לא כאן כי למעלה קורצת היא לי, ירושלים שלי"- תצפית מגג קבר דוד
  • תחנה 2 "פתח לנו שער בעת נעילת שער"- שער ציון
  • תחנה 3 מסע חוצה גבולות - תצפית מהגגות
  • תחנה 4 "לפנים מן החומה מקודש מהם"-תצפית הכותל
    •  
    • משך המסלול
    • 3 שעות
    •  
    • אורך המסלול
    • 2 קילומטר
    •  
    • לטייל בזמן
    • אלול / תשובה
    •  
    • מפה
    • 9
    •  
    • עונות
    • קיץ / סתיו
    •  
    • דרגת קושי
    • עגלות
    •  
    • אזור בארץ
    • ירושלים

מאפיינים

  • מסלול מעגלי
  • יש ברזיות
  • יש בתי שימוש
  • מפה – מבואות ירושלים (מפה 9), עדיף להשתמש במפה עירונית מפורטת יותר... יש הרבה מדרגות- עדיף מנשאים ולא עגלות. מומלץ לעשות את הסיור בשעות הערב והלילה.

הדרך אל הטבע

לבאים מכיוון תל אביב: ניסע בכביש מס' 1, נמשיך ישר (מזרחה) לאורך שדרות בן-צבי ונחלוף על פני בנייני האומה ובית החייל. ברמזור הרביעי נפנה שמאלה לרח' בצלאל. בסוף הרחוב (רמזור שלישי) נפנה ימינה לרח' שמואל הנגיד, נתקדם עד צומת T ונפנה ימינה ברח' קינג ג'ורג'. נחלוף על פני בית הכנסת הגדול, מלון המלכים וכיכר פריז. שם הרחוב יתחלף לרח' קרן היסוד. בהמשך הרחוב נחלוף על פני גן הפעמון עד למזלג (שבצידו הימני תחנת דלק). ניסע שמאלה לכיוון החאן הירושלמי (רח' דוד רמז), נעבור עיגול תנועה וברמזור שלאחריו נפנה שמאלה לדרך חברון. מעט לאחר שנראה מימיננו את מלון הר ציון והסינמטק נפנה ימינה אל כביש צר ומעוקל העולה אל הר ציון. נעלה בכביש כ-1 ק"מ וניכנס בפניה השניה שמאלה לתוך מגרש החניה הצמוד לשער ציון. (שלט חום- שער ציון) החניה בתשלום.

סימני דרך

  • תחנה 1 "לא כאן כי למעלה קורצת היא לי, ירושלים שלי"- תצפית מגג קבר דוד
  • תחנה 2 "פתח לנו שער בעת נעילת שער"- שער ציון
  • תחנה 3 מסע חוצה גבולות - תצפית מהגגות
  • תחנה 4 "לפנים מן החומה מקודש מהם"-תצפית הכותל
  • תחנה 1

    "לא כאן כי למעלה קורצת היא לי, ירושלים שלי"- תצפית מגג קבר דוד

     

    בדרך אל העיר, ירושלים שלי

    לפני שניכנס לעיר העתיקה, ברכב בדרך, או אפילו בחניה לאחר שנצא מהמכונית  עולה השאלה: מהי ירושלים עבורנו? ירושלים היא עיר הבירה של ישראל ועיר הקודש של העם היהודי. היא עיר וגם סמל. היום נסייר בעיר העתיקה שבין חומות ירושלים, ובתקופה מיוחדת בשנה - תקופת הסליחות והימים הנוראים. בימים אלה שורה בירושלים אוירה מיוחדת, אוירה של תפילה, קדושה וכיסופים. בתקופת הסליחות פוקדים אנשים רבים את העיר, והתחנות בהן נעבור לא יהיו ריקות. ירושלים יכולה להפתיע, אנו עשויים לפגוש בסיורנו אנשים מעניינים, קולות ומנגינות, קבוצות מטיילים גדולות ומזכרות משונות. אל תבהלו, המפגשים הירושלמיים הם תמיד מיוחדים.

     

    מחניון הר ציון נעלה בגרם מדרגות מרכזי לטיילת קטנה. בסוף גרם המדרגות נפנה שמאלה ומיד ימינה. כעת אנו עומדים מול בנין גדול ומרשים מוקף ב"מזלג". נמשיך בנתיב השמאלי ולאחר עשרות מטרים נגיע לשער גדול, נעבור בו ונכנס למתחם של קבר דוד- הר ציון. בעוברנו את השער ניכנס לתוך חלל מקורה כשלפנינו חצר פתוחה. נלך לכיוונה, אך נפנה אל גרם המדרגות הצר הנמצא משמאל, בנקודת החיבור בין שני החללים הללו. נעלה במדרגות אל  תצפית גג קבר דוד המלך.

     מה אנו רואים, ומהו המבנה עליו אנו עומדים? - בעמדנו בחלק הצפוני של התצפית, החלק הקרוב לחומות העיר העתיקה, נוכל במבט צפונה לראות את חומת העיר העתיקה מבצבצת מבין העצים, ואם נסתכל טוב נראה את כיפת הזהב מנצנצת על הר הבית. המתחם בו אנו נמצאים הינו מתחם שנבנה על ידי הצלבנים. אחת המסורות המיוחסות למתחם היא שקברו של דוד המלך, מייסד העיר ירושלים, נמצא במרכז הגג מתחת לכיפה. בקצה הגג נראה חדר שעליו שלט- חדר נשיא המדינה. הנשיא יצחק בן צבי ביקש לשבת בחדר מול העיר העתיקה כדי לקבל השראה, והוקצה לו חדר על גג קבר דוד מול החומה. בחירתו של הנשיא למקם את חדרו באתר מאותתת לנו כי המקום הזה חשוב ומרכזי. מתי תפס המתחם מקום משמעותי, ומה גרם לשינוי במעמדו של מתחם קבר דוד? 

    בין השנים 1948-1967 היתה ירושלים מחולקת לשנים; חלקה המזרחי בשליטה ירדנית, וחלקה המערבי בשליטה ישראלית. המקום הקרוב ביותר אל הכותל אליו יכלו ישראלים ויהודים להגיע היה הגג הזה, ואכן הוא המה אנשים- מביטים, צופים. החומה התורכית לא היתה רק חומה יפה ומרשימה, אלא היוותה חומה 'אמיתית', גבול, מחסום שעמדו עליה חיילים ולא אפשרו מעבר. נביט שוב לכיוון העיר העתיקה, נשים לב, שהמראה איננו ברור, עצמים חוסמים את האפשרות להתבונן בה. אילו תחושות עולות מול הגבלת הראיה? מול טשטוש המראה?

    יהיו התשובות אשר יהיו, עם החלוקה ירושלים הפכה למשהו רחוק, מושא געגוע, משהו יקר שלא ניתן לגעת בו, שנמצא מעבר להישג היד.

    הבית הראשון של השיר "ירושלים של זהב", שחובר לכבוד פסטיבל הזמר במאי 1967, מתאר את הגבול "אויר הרים צלול כיין וריח אורנים, נישא ברוח הערביים עם קול פעמונים, ובתרדמת אילן ואבן שבויה בחלומה, העיר אשר בדד יושבת ובליבה חומה" את אויר ההרים חשים בתצפית הגבוהה ולרוב גם שומעים שם את קול הפעמונים מהמנזר הסמוך, וממול  רואים את העיר השבויה, בדד, ובליבה חומה. נעמי שמר זיהתה פער אמיתי, געגוע נוגע.

    מהו בכלל געגוע? המילה "געגוע" מתארת כל כך יפה את הרצון לגעת, לגעת כאשר אי אפשר, כאשר יש מרחק. האם אנו מתגעגעים למה שרחוק או למה שקרוב אלינו? מה מושך את הלב? מה צובט אותו כל כך חזק? הגבול יוצר געגוע, הריחוק- פער שאינו מגושר.

     

    אנו עומדים בהר ציון- בנקודה גבוהה, מחוץ לחומות המקיפות את העיר העתיקה, קולות של פעמונים ושופרות מהדהדים באויר בימים אלה של השנה.

    בתקופה זו מקובל במסורת ישראל לערוך חשבון נפש, לסכם את השנה שעברה ולהתכונן לקראת השנה החדשה. האדם מוצף בזכרונות, שלעיתים מעוררים רצון לשוב אל דברים שהתרחק מהם. לכל אחד מאיתנו תחומים אותם נאלצנו לעזוב, אך היינו רוצים לחזור אליהם: יש מי שבשבילו זה לעסוק יותר בספורט, האחר מבקש לשהות יותר במחיצת אנשים יקרים לו, ואדם שלישי ירצה להתקרב יותר אל עצמו. כל אחד והגבולות הפנימיים ההמפרידים בינו לבין רצונותיו. אין מתאימה יותר מירושלים לימים הללו בהם אנו מבקשים לחצות את הגבולות שבתוכנו, להתקרב לדברים שהתרחקנו מהם.

     


    לפני שנרד מהתצפית נשים לב ללוח הזיכרון הקבוע בקיר הצפוני של הגג, על הלוח חרוטים ארבעים ושמונה שמותיהם של חללי העיר העתיקה שנהרגו במלחמת השחרור ונקברו בתוך החומות, ובמשך 19 שנים לא ניתן היה להגיע אליהם. מצבה לזכרם הוקמה בהר הרצל, ושלט שמציין את שמותיהם הוצב כאן על התצפית לכיוון העיר העתיקה.  השלט רשמי מאד, אינו מספר סיפורים אישיים, אך כל שם הוא סיפור שלם, געגוע בלתי נגמר של מעגלים קרובים ורחוקים- משפחה, חברים.

     

     

  • תחנה 2

    "פתח לנו שער בעת נעילת שער"- שער ציון

     

    נרד מהתצפית ונחזור אל הטיילת, כשמימיננו מגרש החניה נתקדם כ-100 מטרים עד שער ציון.

    העיר ירושלים מוקפת חומה ושערים מראשיתה, משורר תהלים מתאר את שערי ירושלים "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים". שער זה הינו אחד משמונה השערים הקבועים בחומת העיר העתיקה. הוא בנוי בצורת האות "ר", צורה זו הופכת את השער לקשה למעבר, מרכבה דוהרת ואפילו אדם רץ אינם יכולים לעבור אותו במהירות בגלל הפניה החדה. השער הזה נועד לעצור את מי שאינו אמור להכנס לתוך העיר. עד לפני כ- 150 שנה היו דלתות השער ננעלות מידי ערב.

    ניתן לראות סימנים של כדורי רובה בחלק העליון של הקירות המקיפים את השער. אלו הן צלקות ממלחמות ישראל; מלחמת השחרור ומלחמת ששת הימים. ב-18 למאי 1948, פרץ כוח פלמ"ח בן 22 לוחמים בפיקודו של דדו- דוד אלעזר - משער ציון אל תוך העיר העתיקה. משימתו היתה לחבור ללוחמי ותושבי העיר העתיקה, שהיו לכודים במצור במשך פרק זמן ארוך. חומר נפץ הונח סמוך לשער והמחלקה המתינה בטווח בטחון. מיד לאחר הפיצוץ החל דדו לרוץ אל תוך  העיר העתיקה, ופתאום שם לב שאיש אינו בא בעקבותיו, הוא שב אל השער וגילה את לוחמיו ישנים. איך יכולים חיילים שלא להתעורר מפיצוץ של עשרות ק"ג של חומרי נפץ?
    צה"ל באותם הימים היה בשלבי התארגנות, כוח הפלמ"ח, שהיה מבצעי ומאומן, קיבל על עצמו משימות רבות, ולוחמיו היו מותשים.  דדו העיר את חייליו והקרב המשיך עד שעה 6 לפנות בוקר בה עזבו חיילי הפלמ"ח את מסדרון הפריצה. בשל המצב בצה"ל לא היה כח שיגיע לשמור על השער והמסדרון נסגר. סגירת המסדרון הובילה לנפילת הרובע.  ב-19 למאי פרץ הלגיון הירדני אל העיר העתיקה. 1600 תושבי הרובע ו-200 הלוחמים שהיו בו עמדו בפני צבא סדיר במשך עשרה ימים, וב-28 במאי, י"ט באייר, נכנעו. לאחר שנים רבות כאשר נשאל "רעננה", קצין המבצעים של הפלמ"ח, מה היתה ההחמצה הגדולה ביותר של הפלמ"ח במלחמת העצמאות, הוא ענה- "העיר העתיקה". ביום שישי לאחר הכניעה יצאו תושבי העיר העתיקה דרך שער ציון אל כוחות האו"ם שחיכו להם עם נרות שבת ויין לקידוש. הלוחמים יצאו דרך שער האריות בדרך אל מחנות השבויים בירדן. העיר העתיקה נסגרה בין החומות.

    תושבי העיר העתיקה נאלצו לצאת מן העיר ונוצרה מציאות שבה יהודים וישראלים לא יכלו לעבור את החומה, אלא נשארו מחוץ לירושלים העתיקה. אנחנו עושים את המסלול ההפוך, נכנסים אל העיר העתיקה דרך השער בחומה.

    כפי שאנו למדים מסיפורי מלחמת השחרור השער הוא נקודת מעבר. פתיחת שערים דורשת מאמץ מיוחד, החזקתם פתוחים דורשת גם היא כח והתמדה. ומכאן לזמן בו אנו נמצאים עתה- תחילת השנה. זמן פתיחת השערים. בתפילת הימים הנוראים מוזכר השער, המתפללים מבקשים "פתח לנו שער בעת נעילת שער"- מבקשים להכנס פנימה, לא להשאר מחוץ לטוב אותו הם מבקשים, אולי גם לא להשאר מחוץ לעצמם בשנה הקרובה. השנה עצמה תגלה כמה כוחות יש בנו להחזיק את השער פתוח אל הלב.

     

  • תחנה 3

    מסע חוצה גבולות - תצפית מהגגות

     

    משער ציון נמשיך פנימה (מזרחה) אל הרובע היהודי של העיר העתיקה. הרחוב מתעקל צפונה, וכעת מגרש החניה מימיננו ואנו ממשיכים ברח' חב"ד. ברח' חב"ד נמשיך כ-400 מטר נוספים, עד שנגיע למדרגות אבן היורדות אל חנויות השוק הערבי. שם נפנה ימינה אל מדרגות ברזל צרות העולות אל תצפית הגגות. 

    המקום בו אנו נמצאים נקרא באנגלית noman's land- המקום של אף אחד. אנחנו עומדים במרכז העיר העתיקה, על הגגות שמכסים את רחובות השוק, בנקודה שבה נושקים אחד לשני הרבעים השונים. נעלה לתצפית אל החלק המוגבה, ימינה מהמדרגות בהן עלינו, ממערב לנו, אפשר לראות את מגדל דוד. מצפון מערב - הרובע הנוצרי, ובו כנסיות רבות וגגות רעפים אירופאיים. מדרום לנו הרובע היהודי הניכר בבתים חדשים, בתים שנבנו לאחר מלחמת ששת הימים וסמוכים לבתי הרובע הישנים. ממזרח לנו הרובע הגדול ביותר, הרובע המוסלמי, מאופיין על ידי כיפות ותשתיות חשופות על הגגות.

     

     

    תצפית: אם נישא את מבטנו מעבר לרובע המוסלמי נוכל להבחין בהר הבית. על מנת להתבונן בגבולות הר הבית נעזר במבנים על הרכס שמאחוריו- הר הזיתים. (במידה ואנו מתצפתים בבלילה קל יותר להבחין במינראטים המוארים בתאורה ירוקה). מצפון (שמאל) אנו רואים על כיפת ההר את האוניברסיטה העברית, מקבץ מבנים לבנים ובמרכזו מגדל שבקצהו תאורה אדומה. ממש מתחתיו, בתוך העיר העתיקה, ישנו מינראט בולט- זהו אל עומריה, בית ספר הבנוי על הקצה הצפוני של הר הבית. אם נמשיך עם המבט ימינה נגיע לכיפת הזהב במרכז ההר. נחזור שוב אל הר הזיתים ונמשיך איתו עד היכן שקו הרכס נעלם. בנקודה זו נראה על הר הבית כיפה אפורה קטנה; זהו אל אקצה- המסגד המרכזי בהר הבית השוכן בקצה הדרומי. זוהי צלעו הארוכה של הר הבית 488 מטר ארכה. הר הבית נמוך יחסית לסביבתו, גבהו 743 מ' מעל פני הים. ההר כוסה ברחבה גדולה ובקירות תמך עצומים שנבנו על ידי בנאיו של הורדוס במאה הראשונה לספירה.

    ממקום התצפית הגבוה שלנו נוכל להבחין ברבעים רבעים, במקבצים תחומים בגבולות. חלק מן הגבולות מסומנים בשטח ע"י חומה- לדוגמא, הר הבית, וחלק מן הגבולות הינם גבולות חברתיים שמתבטאים בשטח, בסוג הבניה, וסוג האוכלוסיה, כזה הוא הגבול בין הרבעים השונים. הגבול, בין אם הוא מסומן בחומה ובין אם הוא מסומן חברתית, קיים בשטח.

    אולם בשטח קיימת תופעה נוספת - הנוף העירוני של העיר העתיקה עמוס, המון מבנים, מתקנים, תשתיות, כך בדברי הנביא: "כולם נקבצו ובאו לך" (ישעיהו מט יח), קבוצות שונות, אנשים שונים נמשכים אל העיר, אל המוקד הזה, והם ניצבים בה צפופים, מתקרבים. אין מרווח בין הר הבית והעיר. העמק שבו עובר היום רחוב הגיא, זה שבעבר הפריד בין העיר המיושבת והר הבית, התמלא בבתים, חלקם בעלי קיר משותף עם חומת הר הבית. כפי שאנו רואים אין בין הרבעים שטח מת, קו הפרדה ברור. גבולות מטשטשים, כוחות שונים מתמזגים ויוצרים שינויים בשטח ובתודעה.

    האדמו"ר הזקן מחב"ד מסביר, שתקופת אלול היא הזמן שבו "המלך בשדה". כמו מלך העובר בשדות בין נתיניו בדרכו לארמונו, כך ריבון העולמים יוצא מארמונו השמימי ועובר כאן בארץ בינות לאנשים הפשוטים, עד אשר יומלך בארמונו בראש השנה. בימי התשובה הגבולות נעלמים לזמן קצוב, השערים פתוחים. המלך לא נמצא במקומו הרגיל, הבלתי מושג מאחורי חומה, וכל אחד יכול לגשת אליו. הימים האלה מזכירים לנו שלפעמים הגבול הדמיוני בראשנו כל כך אמיתי עד שאנו מפחדים לעבור אותו, אך ברגע שנציב רגל מעבר לו, הוא יימס ויעלם.

     

  • תחנה 4

    "לפנים מן החומה מקודש מהם"-תצפית הכותל

     

    נחזור לכיוון הכניסה למתחם, נפנה שמאלה לכיוון הספסלים הכחולים (מזרחה), נעבור אותם ונרד בגרם המדרגות עד שנגיע לקיר, נפנה ימינה ונעבור בחצר, נפנה מיד שמאלה לגרם מדרגות צר שיוביל אותנו בדרך מפותלת עד לרחוב גדול "שונה הלכות", בו נפנה שמאלה. נרד ברחוב שונה הלכות עד לכיכר גדולה, נמשיך מזרחה (ישר) וכשנגיע לקצה הכיכר נפנה ימינה, נעלה במדרגות ונרד 10 מדרגות, ומשמאלנו- תצפית הכותל.

     

    אנו עומדים ברחבה קטנה, ושטח הראיה שלנו מצומצם. ניתן לראות את הכותל המערבי, הרחבה שלפניו ומבנה כיפת הסלע שמעליו. הכיפה מכסה את חלקת הסלע היחידה שנשארה חשופה מהמסלע המקורי של ההר. הכותל המערבי הוא חלק ממערך חומות אשר נבנה על ידי המלך הורדוס ומקיף את הר הבית. קשה לדמיין שאנו עומדים מול הר, משום שאנו רואים רק קיר, וגם כאשר תצפתנו קודם לכן על השטח כולו, ראינו, בעצם, רחבה בלבד. כפי שהוזכר, ההר מכוסה בפלטות האבן העצומות שנבנו על ידי הורדוס, כדי להפוך את השטח ההררי לרמפה שטוחה נוחה להתכנסויות סביב המתחם המפואר. השריד האחרון לעובדת היותו הר הוא שמו, "הר הבית". שמות אחדים להר מולו אנו עומדים: "הר המוריה" עליו עקד אברהם את יצחק בנו. בשם זה כונה גם על ידי שלמה שבנה בו את המקדש הראשון.  משורר התהלים כינה אותו "הר ציון" (תהילים מ"ח ג, ע"ד ב' ועוד). את השם "הר הבית" קרא לראשונה ישעיה(ב' ב') "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים", וירמיה חזר וקרא בו בנבואת החורבן "והר הבית לבמות יער" (כ"ו ב')  המילה "בית" מעוררת בנו אסוציאציות: בית הוא המקום שלי, מקום של קרבה, קירות הבית מהווים גבול בין מה שהוא שלי ובאחריותי לבין העולם החיצוני. הגבול הנותן בטחון. 

    על הר הבית נבנה בית המקדש. הקדושה זקוקה לבית, לגבולות, לקירות.  הקשר הזה בין בית לקדושה בא לידי ביטוי במשנה (כלים א, ו-ט) : " עשר קדשות הן: ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות... עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה...לפנים מן החומה מקודש מהם..."  המשנה מתארת תנועה של התכנסות והגדרת גבולות; תנועה המתפרשת באופן ציורי כמסעו הגיאוגרפי של עולה הרגל, מסע שיש לו גם פן רוחני-תודעתי משמעותי.
    הגבול אינו רק גאוגרפי, כמו שיש מקום המקודש מכל המקומות כך ישנו זמן המקודש מכל הזמנים. אל קודש הקדשים  נכנס הכהן הגדול רק פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים.

    בימי התשובה, בהם יצא המלך מגבולותיו אל השדה, נשלחת ההזמנה לחצות את הגבול ולהיכנס אל ביתו עמוק פנימה. במסע פנימה נדרש האדם לדייק בגבולות, להתקדם בזהירות, בטהרה, לעבור בשער, לחצות את החומה, להגיע ולשוב לחפש. 

    שנה טובה

     

    על מנת לחזור אל הרכב  נצא מן התצפית דרומה (שמאלה) אל סמטה מקורה. במדרגות משמאלנו נרד אל הכותל המערבי. מהכותל, נצא ביציאה הדרומית (לכיוון הרובע היהודי ושער ציון) ונעלה בכביש, כ-10 דקות (בתוך החומה) עד שנגיע לשער ציון. מהשער נצא ונגיע חזרה אל מגרש החניה.

     

תגובות | הוספת תגובה

מסלולים באזור

מסלולים חמים

אפשרויות הדפסה