חיפוש מסלולים

מה בסביבה

דרך האבות עוברת על קו פרשת המים של שדרת ההר המרכזית באזור הרי יהודה - הר חברון - על אם הדרך בין ירושלים לחברון ברום של כ-900-1000 מ' מעל פני הים. האזור ההררי מתאפיין בבמת הר רחבה, טרסות ושדות של חקלאות הררית (בעיקר גפנים), ואזור התיישבות צפוף יחסית. לאורך ההיסטוריה היה האזור מיושב ע"י יהודים ושאינם יהודים. בשנות ה-30 של המאה הקודמת ,עוד בטרם הוקמה המדינה, הוקם כ... קרא עוד

טיולים בישראל - עליה לרגל

דרך האבות בגוש עציון

מה בסביבה

דרך האבות עוברת על קו פרשת המים של שדרת ההר המרכזית באזור הרי יהודה - הר חברון - על אם הדרך בין ירושלים לחברון ברום של כ-900-1000 מ' מעל פני הים. האזור ההררי מתאפיין בבמת הר רחבה, טרסות ושדות של חקלאות הררית (בעיקר גפנים), ואזור התיישבות צפוף יחסית. לאורך ההיסטוריה היה האזור מיושב ע"י יהודים ושאינם יהודים. בשנות ה-30 של המאה הקודמת ,עוד בטרם הוקמה המדינה, הוקם כ... קרא עוד

נֹעם מאירסון

מאפיינים

  • נקודות מילוי מים בישובים נווה דניאל, אלעזר ואלון שבות.

סימני דרך

  • תחנה 1 גב ההר- תצפית
  • תחנה 2 האבות- שכונת נתיב האבות
  • תחנה 3 הגפן - גב ההר במיטבו
  • תחנה 4 מקוואות ואבן מיל- אם הדרך לירושלים
  • תחנה 5 חירבת זכריה - בית זכריה
    •  
    • משך המסלול
    • 2 שעות
    •  
    • אורך המסלול
    • 3 קילומטר
    •  
    • לטייל בזמן
    • סוכות / פסח / שבועות
    •  
    • מפה
    • 9
    •  
    • עונות
    • אביב / קיץ
    •  
    • דרגת קושי
    • עגלות
    •  
    • אזור בארץ
    • הרי יהודה - שפלה

מאפיינים

  • נקודות מילוי מים בישובים נווה דניאל, אלעזר ואלון שבות.

הדרך אל הטבע

למגיעים מירושלים: ניסע דרומה בכביש 60 (כביש המנהרות). נפנה ימינה לישוב נווה דניאל. מיד לאחר שער הכניסה נפנה שמאלה לפי השילוט ל"דרך האבות". נחנה את הרכב בסמוך למרכז המסחרי הקטן. נחזור לשער ונפנה ימינה. המסלול מתחיל בחיבור בין כביש הגישה לכביש של אזור התעשייה.

למגיעים מכיוון עמק האלה: נעלה לגוש עציון דרך כביש 367 וניסע עד לצומת גוש עציון. בכיכר נפנה שמאלה לכיוון ירושלים. לאחר כ-4 ק"מ נפנה שמאלה לנווה דניאל. לאחר כ-11/2 ק"מ נפנה שמאלה לפי השילוט ל"דרך האבות". נחנה את הרכב בסמוך למרכז המסחרי הקטן. נחזור לשער ונפנה ימינה.המסלול מתחיל בחיבור בין כביש הגישה לכביש של אזור התעשיה.

על מנת להשאיר רכב בסוף המסלול עלינו להמשיך על כביש 60 דרומה, לכיוון צומת גוש עציון, שם יש לפנות ימינה ולאחר כ-2 ק"מ שוב ימינה לכיוון קיבוץ ראש צורים. לאחר כ-500 מטר נפנה ימינה לדרך כורכר לבנה המשולטת בשלט חום "דרך האבות". נחנה מיד בשולי הדרך, זוהי נקודת הסיום.

 

סימני דרך

  • תחנה 1 גב ההר- תצפית
  • תחנה 2 האבות- שכונת נתיב האבות
  • תחנה 3 הגפן - גב ההר במיטבו
  • תחנה 4 מקוואות ואבן מיל- אם הדרך לירושלים
  • תחנה 5 חירבת זכריה - בית זכריה
  • תחנה 1

    גב ההר- תצפית

     

    מחניית הרכבים נרד מעט דרומה בדרך עפר רחבה המסומנת בסימון שבילים אדום, כשגבנו לישוב נווה דניאל. לאחר כ-5 דקות נגיע לתצפית  מרהיבה לעבר נחל נעמנים המתמתח תחתינו והרי ירושלים המתנשאים מצפון-מערב. בין הוואדי שמתחתינו לבין הרי ירושלים שוכנת העיר ביתר עילית.
    מתחתינו מתחתר נחל נעמנים במלא הדרו. הנחל הזורם מערבה מתחבר לנחל עציונה ומגיע לבסוף אל הים התיכון. אנו נמצאים על גב ההר, השביל שלנו עובר על ההרים הגבוהים ביותר במרחב, מה שמכונה- קו פרשת המים. באופן כללי, ממזרח נראה נחלים היורדים לכיוון ים המלח, וממערב - לכיוון הים התיכון. כל מי שעומד סמוך לתצפית יכול להבין זאת בנקל. כל ניסיון לסלול דרך מזרחית או מערבית לקו פרשת המים יגרום לחוסר יעילות ויאלץ את ההולכים "לג'עג'ע"- כלומר לעלות ולרדת וחוזר חלילה בתוך הערוצים התלולים. הדרך חייבת, אם כך, לעבור דווקא כאן על ראש ההרים המכונים "גב ההר".  

    האם תמיד עברה כאן הדרך?

    ליד התצפית מוצב עמוד אבן גדול. מה הוא?

    נמתין עם השאלות ונתחיל לטייל. נזכור שאנו יוצאים אל הטבע בעקבות הדרך וההולכים בה, מחפשים את עקבותיהם וסיפוריהם.

     

     

     

  • תחנה 2

    האבות- שכונת נתיב האבות

     

    נמשיך ללכת במקביל לשכונת  "נתיב האבות" לאורך המסלול המסומן אדום.

     

    משמאל אנו רואים בתים של יישוב. בתים אלה שייכים לישוב אלעזר ולשכונה "נתיב האבות". את השם אלעזר וסיפור הגעתו לכאן, גוש עציון, נשאיר להמשך.
    כאשר ישנו אילוץ טופוגרפי לקיומה של דרך מסוימת - הדרך תישמר שנים רבות באותו התוואי. נראה, שכך הדבר גם כאן. בהמשך נמצא סימוכין ארכיאולוגיים לכך מתקופות שונות. בתנ"ך אנו קוראים על האבות הנודדים בין שכם, חברון ובאר שבע. ניתן לטעון, שאברהם, יצחק ויעקב עברו כאן - ולכן שם השכונה "נתיב האבות".

     

    המפגש עם דרך האבות הפיזית מוביל אותנו לכיוון נוסף. גם בשפת היומיום למושג "ללכת בדרכי אבותינו" יש משמעות נוספת מעבר לטיול, להליכה בשביל עליו צעדו אבותינו. ה'דרך' היא גם צורת החיים, ההתנהגות וערכי המוסר שהנחילו לנו אבותינו. כבר בורא העולם עצמו מעיד על אבינו הראשון אברהם: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". הדרך שאותה מנחיל אברהם לבניו, אותה דרך בה אנו פוסעים היום, מתחילה במשפט וצדקה אותם אנו למדים מאבינו הראשון.

     

  • תחנה 3

    הגפן - גב ההר במיטבו

     

    נחלוף על פני שכונת נתיב האבות משמאלנו, ואחרי כחצי ק"מ במקום בו הדרך מתעקלת ימינה, נבחין מימיננו בבית בטון לבן קטן המשמש כשומרה ובבור המים שלידו. נסור מן השביל מטרים אחדים להתבונן בהם ובמשטח בטון גדול שלצידם.

     

    אנו נמצאים במבנה הנקרא "שומרה". הכרמים סביבנו שייכים לערביי הכפר נחלין, הנמצא במרחק של כשעה על גבי חמור. בשיא עונת הבציר כאשר העבודה רבה, הענבים בשלים, ונדרשת שמירה מפני גנבים, עולים הכורמים בהרכב משפחתי לכרם. הם צריכים מקום ללון בו, ולשם כך המבנה שמולנו. המטייל בסוף הקיץ יזכה לראות את הבוצרים בחגיגות הבציר. בשאר עונות השנה הגפנים ריקות כמו השומרה.

    המשטח עליו אנו עומדים משמש כמשטח איסוף מים לתוך בור המים שלצידנו. במשנה אנו למדים:

    "אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו.  "החוליה" היא האבן החלולה המהווה את פתח הבור. המשנה מציינת את העובדה הפשוטה, שקוטר החוליה הוא קטן, וגם אם תרד כמות גדולה של גשם על הפתח היא לא תצליח למלא את הבור. אם כן, מהיכן מגיעים המים פנימה? הגשמים יורדים על משטח הבטון, וממשטח הבטון הם זורמים לשני פתחים בצידי הבור, בהם ניתן להבחין.  
    המשטח משמש את ערביי האזור מגדלי הגפנים גם לייצור מוצרי גפן שונים. כידוע, המוסלמים אינם שותים יין. הם מכינים מן הענבים צימוקים, לדר, ו"דיבס אל ענב "- דבש ענבים. בהכנת כל אלה משמש להם משטח הבטון לפרישת הענבים לייבוש בשמש, לייצור צימוקים ולדריכה לשם ייצור הדיבס והלדר.

    דרך האבות ואנו ,ההולכים עליה, נמצאים בלב נחלת שבט יהודה. בחומש בראשית, בברכו את בניו, יעקב מברך את בנו יהודה לפני מותו: "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ; כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, וּבְדַם-עֲנָבִים סוּתֹה: חַכְלִילִי עֵינַיִם, מִיָּיִן; וּלְבֶן-שִׁנַּיִם, מֵחָלָב.

    ברכת יעקב ליהודה מכילה פסוקים ציוריים המתארים את הברכה בגידול הגפן בנחלתו. במילים שלנו, הפסוקים מתארים את עצי הגפן בנחלת יהודה כעצים חזקים מאד המאפשרים לקשור אליהם את העיירים והאתונות, ואת שפע היין עד כדי האפשרות לכבס בו את הבגדים. שפע זה ניכר גם באדמומיות בעיניהם של אלה אשר לוגמים ממנו רבות. כשנביט סביבנו אכן ניווכח, שאחד הגידולים העיקריים באזור זה הוא הגפן. למרות שהאזור והאקלים השורר בו מתאימים גם לעצים נשירים כמו תפוחים, דובדבנים ועצים אירופאיים שונים, שאכן גדלים לתפארה במטעי הגוש. חקלאי גוש עציון מגדלים גם גפנים ומייצרים יינות משובחים ביותר - ובהקשר שלנו, הולכים בדרכיהם (החקלאיות) של אבותינו.  

     

  • תחנה 4

    מקוואות ואבן מיל- אם הדרך לירושלים

     

    נשוב אל הדרך המסומנת באדום. לאחר מהלך דקות אחדות נגיע לסככה שמתחתיה שני מקוואות עתיקים מימי הבית השני. נמשיך אל אבן המיל הניצבת על אם הדרך.

     

    ניכנס אל תוך המקוואות ונתרשם מגודלם ומיופיים. מובן, שאם יש כאן מקוואות עתיקים, נצפה למצוא גם יישוב עתיק בסביבה הקרובה, אך אין. נתפלא לגלות, שמקוואות אלה התקיימו ללא יישוב סמוך.

    החוקרים משערים, כי מקוואות אלה שימשו את עולי הרגלים בדרכם לירושלים (להזכירכם, אנו על אם הדרך הקדומה).

    העולים לירושלים בשלושת הרגלים היו חייבים לטבול במקווה ולהיטהר בטרם כניסתם לבית המקדש. ניתן לשער את העומס העצום שהיה במקוואות ירושלים בפסח, בשבועות ובסוכות, כאשר עשרות אלפי עולי רגלים צבאו על שערי המקוואות. כעת נבין מדוע טוב יותר לטבול כאן בדרך, בבוקר, באווירה הפסטורלית הכפרית, כאשר אנו במרחק יום הליכה לבית המקדש, מאשר במקוואות העמוסים בלב העיר.

    העלייה לרגל מחייבת עמה הכנה. אי אפשר להגיע למקום הקדוש ללא היטהרות. ובמובן הזה, ההליכה בדרך העולה ירושלימה עצמה מהווה הכנה משמעותית. נופי ארץ יהודה, המפגשים האנושיים, אויר ההרים הנקי וכמובן מקוואות המים, מכינים את העולה לקראת הגעתו אל בית המקדש.

    נמשיך מעט ימינה בשביל ונגיע אל עמוד אבן הדומה לזה שראינו בתצפית הראשונה. שני עמודי אבן על כברת דרך אחת - זה אומר דרשני. אלו אינם סתם עמודים, אלא אבני מיל מן התקופה הרומית. אבני מיל הינם גרסה עתיקה של שלטי דרך, המורים לנו את הכבישים, ומה המרחק שנותר על מנת להגיע ממקום למקום. הוכחה נוספת לכך שאנו נמצאים על דרך עתיקה.

     

  • תחנה 5

    חירבת זכריה - בית זכריה

     

    הליכה של כ-8 דקות נוספות (אחרי אבן המיל) תוביל אותנו אל כביש (שם מחכה רכבנו). בכביש נפנה ימינה ונלך בזהירות בשוליו  עד קבוצת בתים ישנים מימין, ואנטנה גדולה מעליהם. זהו הכפר הערבי הקטנטן "חירבת זכריה".

     

    החוקרים מאמינים, שהערבים משמרים את השם של בית זכריה - ישוב ששכן כאן בתקופת הבית השני. הכפר הקטן לא היה נזכר אילמלא נערך לידו קרב גדול בתקופת המרד החשמונאי - "קרב בית זכריה".

    כידוע לנו מסיפור חנוכה, בשנת 160 לפנה"ס מרדו היהודים ביוונים ששלטו באותה עת בארץ ישראל. מרד זה אף הביא לעצמאות יהודית בארץ ישראל. במהלך המרד היו מספר קרבות המתוארים בספר מקבים. אחד מן הקרבות הללו הוא קרב בית זכריה.

    קרב קודם לקרב זה התקיים לא רחוק מכאן, בבית צור, אתר השוכן סמוך לישוב כרמי-צור בדרומה של גוש עציון, והסתיים במנוסה של הצבא הסלווקי (היווני) ובניצחון הלוחמים המורדים היהודים. מותו של אנטיוכוס הרביעי הביא לכך שליסיאס, המפקד היווני, נאלץ לשוב לאנטיוכיה ולטפל בענייני הירושה הפוליטיים. ניצחון זה של החשמונאים הביא לחידוש העבודה בבית המקדש ולהתרחשות נס חנוכה המוכר שאנו חוגגים עד היום.

    לאחר מכן חזרו היוונים בכוחות גדולים לדכא שנית את המורדים. היוונים באו מדרום, והצבא החשמונאי ירד מירושלים הצפונית יותר. הצבאות נפגשו באמצע הדרך, כלומר כאן, על דרך האבות בבית זכריה. הקרב הסתיים במפלת הצבא החשמונאי, אך הוא התפרסם מאוד בגלל מעשה גבורה של אדם אחד.

    כאשר ראה אלעזר, אחיו של יהודה המכבי את ההפסד הצפוי הוא הבין שיש צורך במעשה גבורה להעלאת המורל בקרב העם. בראותו פיל מפואר ביותר, הוא שיער שעליו יושב המלך. וכך מתואר המשך הדרמה בספר חשמונאים:

    "וירוץ (אלעזר) כגיבור בתוך גדודי האויב וחרבו אכלה בשר ימין ושמאל. ויבוא עד הפיל ויכרע בין ברכיו וידקרהו, וייפול הפיל עליו וימות, ובנפלו המית גם אותו"(ספר מקבים א, ו:47-48).

    לזכר אלעזר המכבי אשר מת כאן כגיבור נקרא הישוב שחלפנו על פניו בדרך "אלעזר". למיקום הישוב והסיפור המתלווה לו על הדרך לירושלים משמעות עמוקה. הדרך איננה תמיד דרך של שלום. על הדרך מתרחשים גם הקרבות הגדולים, שכן הדרך לירושלים ולעצמאות יהודית מחייבת מאמצים רבים, אשר לא תמיד נושאים כולם פרי. המושג "דרך" מבטא את הפער הקיומי שבין המקום שבו נמצא אדם לבין היעד, והדרך בה אנו מחויבים לפסוע דורשת מאמץ פיזי ונפשי כאחד.

    צעדנו בדרך העוברת בין דפי ההיסטוריה שלנו: תקופת האבות, החשמונאים, בית שני, הרומאים, ועד להתיישבות החדשה של ימינו. דרך המתחילה מאבותינו, עוברת בנופי המולדת של הרי יהודה, דרך ההיסטוריה העשירה שלנו, ממשיכה בדרך העולה אל ירושלים, ואנחנו עודנו צועדים בה.

     

    נחזור לרכב.

     

תגובות | הוספת תגובה

מסלולים באזור

מסלולים חמים

אפשרויות הדפסה