חיפוש מסלולים

מה בסביבה

הנגב הצפוני - האזור שבין באר שבע בצפון לנחל צין בדרום, מתאים באופן מושלם למי שאוהב טיול בנגב. תבליט הנוף המייחד אותו הינו מערכת קמרים המקבילים זה לזה, אשך כיוונם הוא מצפון מזרח לדרום מערב. הקמרים בנויים מגיר קשה ויוצרים רכסים גדולים המתאפיינים באי-סימטריה, כלומר, השיפוע הצפון מערבי מתון ואילו השיפוע הדרום מזרחי חד מאד. בין הקמרים נוצרו קערים שהתמלאו בסחף. אנו... קרא עוד

טיול בנגב - סיור בנחל גוב

אני והמדבר

מה בסביבה

הנגב הצפוני - האזור שבין באר שבע בצפון לנחל צין בדרום, מתאים באופן מושלם למי שאוהב טיול בנגב. תבליט הנוף המייחד אותו הינו מערכת קמרים המקבילים זה לזה, אשך כיוונם הוא מצפון מזרח לדרום מערב. הקמרים בנויים מגיר קשה ויוצרים רכסים גדולים המתאפיינים באי-סימטריה, כלומר, השיפוע הצפון מערבי מתון ואילו השיפוע הדרום מזרחי חד מאד. בין הקמרים נוצרו קערים שהתמלאו בסחף. אנו... קרא עוד

נֹעם מאירסון

מאפיינים

  • מסלול רטוב
  • עונות מומלצות: סתיו, חורף, אביב, למעט ימי גשם או ימי עומס חום כבד. יש להצטייד במי שתיה מספיקים, ובבגדים למים בעונה המתאימה. המסלול כולל ירידה בסולמות וחבלים. ובימי חורף-אביב אף מעבר בתוך גבי מים (לא נדרש לשחות). בימי החורף והאביב קיים חשש עומס מטיילים במסלול. מומלץ להתחיל בשעות הבוקר המוקדמות.

סימני דרך

  • תחנה 1 תצפית - לך לך למדבר
  • תחנה 2 מצוק-לברוח
  • תחנה 3 תחתית המפל- לבד
  • תחנה 4 צניר- הרותם
  • תחנה 5 רוג'ום צפיר- לשוב מן המדבר
    •  
    • משך המסלול
    • 5 שעות
    •  
    • אורך המסלול
    • 8 קילומטר
    •  
    • לטייל בזמן
    • אלול / ראש השנה / תשובה
    •  
    • מפה
    • 14
    •  
    • עונות
    • סתיו
    •  
    • דרגת קושי
    • עגלות
    •  
    • אזור בארץ
    • צפון הנגב

מאפיינים

  • מסלול רטוב
  • עונות מומלצות: סתיו, חורף, אביב, למעט ימי גשם או ימי עומס חום כבד. יש להצטייד במי שתיה מספיקים, ובבגדים למים בעונה המתאימה. המסלול כולל ירידה בסולמות וחבלים. ובימי חורף-אביב אף מעבר בתוך גבי מים (לא נדרש לשחות). בימי החורף והאביב קיים חשש עומס מטיילים במסלול. מומלץ להתחיל בשעות הבוקר המוקדמות.

הדרך אל הטבע

לבאים מצפון: עוברים את באר שבע ודימונה על כביש מס' 25 עד צומת רותם. בצומת לפנות ימינה על כביש מס' 206 לכיוון מפעלי אורון. לאחר כ- 9 ק"מ מגיעים לצומת כבישים משולט " מעלה עקרבים". פונים שמאלה על כביש מס' 227, הכביש חוצה את מסילת הרכבת לאורון. כעבור כ- 13 ק"מ מגיעים לצומת. שילוט שמאלה לדרך מסומנת בצבע אדום מצביע על המכתש הקטן, מעלה עלי. אנחנו לא נפנה שמאלה, אלא נמשיך ישר בכיוון הנסיעה קצת יותר מ- 3 ק"מ עד לאנדרטת חיל הנדסה. מהאנדרטה לחיל שפרץ את הכביש, וקצת לפניה, מתחיל מסלול ההליכה לנחל גוב. המסלול מסומן בצבע ירוק ומשולט.

לבאים מכביש הערבה: פונים בצומת חצבה  מערבה לכיוון מעלה העקרבים. נסיעה של חצי שעה תביא אותנו לתחתית מעלה עקרבים (שם ניתן להשאיר רכב בסיום המסלול, ראה בהמשך). עולים במעלה עד לאנדרטה.

המסלול אינו מעגלי, ולכן יש להוריד רכב אחד לחניון אשר בחלקו התחתון של המעלה- נוסעים מחניון האנדרטה עם הכביש במורד  (זהירות, הוא משובש) לאורך הפיתולים עד למבנה עתיק ושלט המפנה ימינה לנחל גוב. שם נשאיר את הרכב.

 

סימני דרך

  • תחנה 1 תצפית - לך לך למדבר
  • תחנה 2 מצוק-לברוח
  • תחנה 3 תחתית המפל- לבד
  • תחנה 4 צניר- הרותם
  • תחנה 5 רוג'ום צפיר- לשוב מן המדבר
  • תחנה 1

    תצפית - לך לך למדבר

    נחצה את הכביש ונעלה על פי השילוט בסדרת מדרגות אבן ובשביל מתפתל המסומן בירוק לנחל גוב. 5 דקות של עלייה יביאו אותנו אל מרפסת תצפית, ובה שלטים והסברים על הסביבה ועל הנוף שרואים ממנה. אם חם מאד, עדיף לעצור באוכף שבדרך, מכיוון שהתצפית חשופה לגמרי, ובאוכף יש רוחות נעימות.

     

    מהתצפית אנו רואים את הר צין שצורתו כטרפז, ומסביבו בקעת נחל צין, מעלה עקרבים הרומי וערוצו של נחל גוב, החורץ את השטח, ואליו מועדות פנינו. בבקעת צין הגדולה שלפנינו ניתן להבחין בסלעים שונים הבונים אותה; סלעי משקע גירניים ושכבות של פוספוריט- פוספט זרחני- שמפעלים מייצרים ממנו חומרים שונים כדוגמת מוצרי דישון לחקלאות.

    במה שונה תצפית זו מתצפיות אחרות בהן היינו במרחבי הארץ? מעבר לתופעות השונות, הדבר הבולט ביותר לעין הוא המרחב והריק. לפני דקות אחדות היינו עדיין ברכב, בדרך שמענו מוזיקה, הרעש של הנסיעה התערבב ברעש של הדיבורים, ואילו פה, על ראש מעלה עקרבים, עולם אחר. אם נשתוק לרגע, לא נשמע דבר. הסלעים גלויים, חשופים, אינם מסתתרים מאחורי שיחים, עצים ובתים. קווי המתאר של הנוף מאד ברורים. רעשים אינם מכסים את השקט, הקרקע אינה מכוסה - המדבר מגיש לנו את עצמו כמות שהוא, ללא תוספות. 

     

    תצפית 2- ארץ לא זרועה, מעבר לגבול

    מעלה עקרבים נזכר לראשונה בתנ"ך בתיאור גבולות הארץ המובטחת בספר במדבר.

    נחל צין שאנו נמצאים מעליו הוא הגבול של הר הנגב הצפוני, אך אין זה הגבול היחיד. אנו נמצאים על קו  דרומי לערד ובאר שבע. זהו קו גבול טופוגרפי, אקלימי ומדיני. כאשר מתבוננים במפות של פיזור צמחיה רואים כי הגבול הטופוגרפי הוא גם גבול אקלימי- מכאן דרומה הצמחיה גדלה בערוצים בלבד, מקום בו יש זרימה שטפונית. אין גשמים או משאבי מים אחרים המספיקים על מנת לעבד את האדמה שסביב. הרומים שזיהו את הגבול הטופוגרפי אקלימי, בחרו לסמן בתוואי זה את הגבול המדיני של האימפריה- קו הלימס, שפרושו קו הגבול בלטינית. חרבת צפיר אליה נגיע בסוף המסלול, ומיצד צפיר הבנוי מעל הנחל בו נלך הינם חלק משרשרת המצודות שבנו הרומים על מנת לשמור על הגבול. מכאן והלאה זוהי "ארץ לא זרועה". בניגוד לארץ הנושבת בה יכולים בני אדם להתקיים מן האדמה - במדבר אין אפשרות לזרוע, ומי שגר בו נמצא כל הזמן בדרכים, נווד.

    המקרא כמעט ואינו מתייחס אל הארץ הלא נושבת, אל האזורים שמדרום לבאר שבע, אולם בשטח נמצאים שרידים ארכיאולוגים לאורך תקופות שונות (ישראלית ויהודאית) כגון: שרידי ישוב ומצודה בקדש ברנע, תחנת דרך גדולה מתקופת המלוכה - כונתילת עג'רוד (חורבת תימן) שם נמצאו כתובות ורשימות המזכירות את ממלכת ישראל. מדוע, אם כן, לא נזכר מדבר הנגב בתנ"ך? תשובה אפשרית נעוצה באופיו של המדבר. המדבר אינו מחוז מינהלי של התיישבות, אלא נקודות בודדות שאינן חלק אינטגראלי מהממלכה, לכן אין הוא נכלל בתיאור הממלכה. המדבר הוא איזור מעבר, אין בו על מי לשלוט- זו דרך, כמו הים. המדרש מציין חלוקה של העולם לשלושה חלקים "כל העולם כולו שליש ימים, שליש מדבריות, שליש יבשה"- לא נכנס לדיוק הגיאוגרפי, אבל ברור, שמבחינה אנושית המדבר הוא מחוץ לתחום היבשה הרגילה. בדומה לימים, הוא שטח הפקר בין "יבשה" ל"יבשה". שבטי ישראל יוצאים מארץ מצרים אל המדבר. במדבר הם נוסעים במשך ארבעים שנה. המסע אינו סתמי, זוהי אחת המהויות העמוקות של המדבר, היותו מקום מעבר, מקום שהמפגש האנושי איתו הוא ההליכה דרכו- המסע. המעבר איננו רק פיזי. הריקנות והדרך משקפים תהליכים שקורים לאנשים שמגיעים למדבר. ננסה היום תוך כדי הליכה, להוריד מסכות אחדות  ולהקשיב למרחבי המדבר ולעצמנו.

     

  • תחנה 2

    מצוק-לברוח

     

    מן המרפסת נרד מערבה בשביל הירוק (לא לרדת לשחור) - שביל צר, העובר בחלקו על שפת מדרון תלול. לאחר כרבע שעה הליכה נפגש שוב בשביל שחור ונרד בירידה תלולה יותר עם השביל המסומן בירוק לתוך ערוץ הנחל. בנקודה זו קיימים מפל גיר ומצוק קטן, שמצל על השביל ברוב שעות היום.

    אנו נמצאים על גבול. צפונית מזרחית לנו משתרע מדבר יהודה ואילו מדרום מערב- הר הנגב. לשני האזורים הללו גיאולוגיה משותפת, צבעים דומים, וצמחיה מדברית. אולם מדבר יהודה הוא מדבר מקומי, שנוצר בגלל תופעת מדבר בצל גשם, מרפסת אחורית של הארץ הנושבת. הר הנגב הוא המדבר. בשונה ממדבר יהודה הר הנגב הוא חלק מרצועת המדבריות העולמית, זו כבר איננה חצר אחורית. מי שיוצא אליו מתרחק באמת.

    המנהיג משה מנסה לתקן את המצב של בני עמו במצרים, בעקבות הלשנה הוא נאלץ לברוח ממצרים, מארץ נושבת מגיע משה אל ארץ לא זרועה, אל המדבר, אל אוהלו של יתרו (שמות ב).

    מאות שנים מאוחר יותר הנביא אליהו בורח מאחאב ואיזבל מלכי ישראל, אל המדבר. אליהו אינו בורח סתם כך, הוא בורח לאחר מעמד הכרמל. בלב הארץ הנושבת- על ההר הירוק כל ימות השנה, עורך אליהו טקס בו הוא מבקש מבני ישראל להכריע אחת ולתמיד אחרי מי הם הולכים, מיהו אלוהי האמת. בסוף הטקס קוראים כל העם בקול רם: "ה' הוא האלוקים", ושוחטים את נביאי הבעל בנחל קישון הסמוך. אך איזבל המלכה אינה מתרשמת ומבטיחה לאליהו, שסופו יהיה כסופם של נביאי הבעל. אליהו מבין שבעצם דבר לא השתנה, הוא בורח, עובר את באר שבע, משאיר את נערו שם וממשיך. התנ"ך מספר שהוא יורד אל המדבר ויושב תחת שיח הרותם.

    כאן נעצור את הסיפור וננסה להבין- מדוע חשוב לתנ"ך לספר על השיח הזה שאנו רואים כאן באפיק הנחל? מה יש בו שעושה אותו חלק מהותי מבריחת אליהו? עוד נחזור אל הרותם, בינתיים נשים לב, שלרותם אין עלים, ולכן אין לו הרבה צל. אבל זה מספיק לאליהו. הוא יושב תחת הרותם ומבקש את נפשו למות. אפשר ממש לראות את התמונה, איש מגודל שיער, עטוי אזור עור, תחת שיח רותם שענפיו המחודדים נשלחים למעלה, והוא שרוע תחתיהם, מבקש מהאל לקחת את נפשו, כי לא טוב הוא מאבותיו, לא הצליח לתקן, והוא עוצם את עיניו מיואש ונרדם. כאשר קם אליהו הוא רואה מלאך ממתין לו עם עוגת רצפים ומים. אליהו אוכל ושותה והולך בכוח האכילה הזו ארבעים יום. אלוקים רוצה ללמד אותו משהו דווקא במדבר. כמו משה מגיע גם אליהו אל הר חורב. הוא מחפש מעמד התגלות- ברקים, רעמים ואש, מעמד מלא הוד שמזכיר את מעמד הר סיני שהתרחש באותו מקום, ואת מעמד הכרמל ממנו הגיע - התגלות שתגיע ותכריע בקול רם, אך ה' מתגלה לאליהו בקול אחר, קול דממה דקה, והוא מליט את פניו באדרתו.

    אליהו ומשה בורחים אל המדבר מפני שליט שרוצה לפגוע בהם ומפני תרבות שבה אין הם רוצים לקחת חלק. כך גם דוד הבורח משאול הרוצה להורגו. לוחמים במרד החשמונאים מוצאים מפלט במערות לאורך הנחלים היורדים למדבר השומרון. הקנאים בימי בית שני בורחים מירושלים ומתבצרים במצדה במדבר יהודה. חייליו של בר כוכבא נסים אף הם לחפש הגנה במערות העמוקות של המדבר. בתקופה הרומית ביזנטית מאכלסים נזירים רבים את המערות. הנזירים רוצים להתבודד ולהתרחק מהתרבות החומרנית המושחתת. מדוע המדבר קורץ לבורחים? מה קורה לאדם השוהה במדבר? המפגש עם השקט הגדול, עם הריק, מה הוא מחולל בבורחים אליו?

     

  • תחנה 3

    תחתית המפל- לבד

     

    נמשיך ונרד עוד כ-20 דקות עד שנגיע לראש המפל של נחל גוב. בהמשך נגיע למפגש שבילים ונפנה שמאלה בשביל הירוק אל הערוץ של נחל גוב, ובו בולדרים מרשימים. בתחתית המפל נעצור תחת אחד הסלעים.

    הגענו לתחתית המפל. סביבנו בולדרים- גושי סלע עצומים שהתנתקו מגדת הנחל במהלך שיטפון או כחלק מתהליך הבליה של הסלע והדרדרו אל תחתית הנחל. גילם של הסלעים הללו יכול להגיע עד ל-65 מליון שנה, והתהליך הגיאולוגי בו נוצרו מתחיל באזור טוניס וממשיך עד הרי הטאורוס בתורכיה. מול הסלעים הגדולים קל להרגיש קטן, יצור בודד וכמעט חסר משמעות. הבדידות חזקה במדבר, גם אם נמצאים איתנו מטיילים נוספים, עדיין ניתן לחוש את הלבד של המדבר. בלכתנו במדבר אנו מבודדים מן החברה האנושית, מהציביליזציה. מה קורה לאדם שנשאר במדבר יותר משעות ספורות? לבד, בתוך כל השקט הזה, מול הסלעים הגדולים והיבשים. משהו בתוכו משתנה, כנראה, אולי מתנקה, רחוק מאנשים אחרים הוא עם עצמו, מתמודד עם תנאים קשים, מגלה מהן נקודות החוזק ומהן נקודות החולשה שלו.

    אליהו ומשה חווים תקופות ארוכות של התבודדות במדבר, ובמדבר מתגלה אליהם אלוקים. משה ההולך במדבר שנים ארוכות כל כך שם לב לתופעות שקטות, לשיח הבוער בצד הדרך, והוא סר אליו ושם מתגלה אליו אלוקים. אליהו מגיע מיואש אל המערה מחפש תשובה לכשלון הברית. בניגוד למעמד בכרמל, שהיה רועש וגדול מעמיד אותו אלוקים מול התגלות "לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש.. ואחר הרעש אש.. ואחר האש קול דממה דקה"(מלכים א יח,יא-יב). בתוך המדבר, היות האדם לבדו מקרב את האדם לעצמו, נותן לו אפשרות להכיר, להתחזק, להתגבש. דווקא ללא התמיכה מבחוץ, בלי הקולות והדיבורים והרעשים האדם חייב לעמוד ולהתמודד, וכשעומדים לבד מגלים שבעצם האדם אף פעם אינו לבד- זוהי ההתגלות.

     

  • תחנה 4

    צניר- הרותם

     

    בשלב זה נתחיל ללכת בערוצו הצר של נחל גוב. בתחילה נעבור בצניר.

    הסלעים סוגרים עלינו מלמעלה, עגולים וחלקים למגע, פיסת צל מן השמש הקופחת בחוץ, האויר בצניר קריר יותר. נביט סביב ונבחין בצמחים רבים יחסית שגדלים כאן. הפרשי הטמפרטורה הקטנים משמעותיים לצמחים. צמחי מדבר המבקשים לאבד כמה שפחות מים נאחזים ומתפתחים פה במסתור. בצניר נוכל למצוא את ה'יפרוק', ה'מלוח' וה'צלף' אך הצמח אותו נחפש כעת הינו הרותם. הרותם הוא צמח ללא עלים, ענפיו הארוכים משמשים לו כאיברי הטמעה; שטח הפנים של העלים הארוכים והדקים קטן, וכך הרותם אינו מאבד מים במגע עם האויר המדברי היבש. גם שורשיו של הרותם מותאמים היטב למדבר, הם ארוכים וחזקים. הרותם 'רותם' אליו את הקרקע בשורשיו החזקים והקשים. את הרותם פגשנו בסיפור של אליהו. התנ"ך בוחר לציין בפנינו את סוג הצמח תחתיו שכב אליהו לנוח- הרותם הוא זה שנותן לסיפור תפאורה מדברית. הרותם אינו הצמח המדברי היחיד, והבחירה בו כתפאורה למסע אל המדבר אינה מקרית. לרותם תכונה מיוחדת. משורר תהלים מבקש: "הצילה נפשי משפת שקר לשון רמייה. מה ייתן לך ומה יוסיף לך לשון רמייה, חצי גיבור שנונים עם גחלי רתמים" (תהלים קכ,ד). גחלי הרותם בוערים למשך זמן ארוך במיוחד. הבדואים נוהגים בלילות המדבר הקרים להבעיר שורשי רתמים, לכסות את הגחלים באדמה ולישון על המצע החם שאינו מתקרר. משורר תהלים משווה את גחלי הרותם ללשון הרע- כמוהם גם הוא אינו כבה. ברגע שהודלק קשה מאד לכבות אותו, וגם אם כלפי חוץ נראה שהוא כבוי - בפנים הוא בוער. אליהו מגיע למדבר, ובפיו דברים קשים על ישראל, העוזבים את ברית ה' ופוסחים על שתי הסעיפים. בדרכו לברוח הוא עוצר תחת רותם. אולי הרותם מזכיר לו את כוחן של מלים ומכין אותו אל כוחה של הדממה? אולי הרותם רומז לו על כוחם של שורשים עמוקים שאינם נסחפים עם הזרם? ואולי הרותם מזכיר לו דוקא גחלים? גחלי הרתמים הם סמל לכך, שיש משהו שעדיין בוער בסתר, בערה פנימית שאיננה נראית מבחוץ. במקרה של לשון הרע זו בערה שלילית, אך אצל אליהו באים הרתמים ללחוש לו שלא יתייאש, גם אם בחוץ הכל כבוי, משהו בפנים עוד בוער, לוחש. ואנחנו, מה אנחנו מרגישים אל מול הרותם? 

     

  • תחנה 5

    רוג'ום צפיר- לשוב מן המדבר

     

    מהצניר נמשיך לקניון הגיר, ההליכה איטית, אך מעניינת מאוד וחווייתית. בחלק זה ישנם קטעים הדורשים העזרות ביתדות. אם אנו בעונה המתאימה נראה גבי מים מלאים, ואז ההליכה תהיה משולבת בחציית הגבים. למעוניינים במסלול קל יותר יש אפשרות לעקוף את הקניון בשביל השחור. אנו נמשיך בשביל הירוק אל החלק האתגרי של הקניון המשלב יתדות, סולמות וחבלים. לאחר כ-400 מטר נפגשים השבילים שוב, וערוץ הנחל מתרחב. לאחר 30 דקות הליכה נגיע לעליה קצרה בשביל כחול, בסופה מבנה עתיק- רוג'ום צפיר בו נסכם את הטיול ונמשיך אל החנייה הסמוכה בה מחכה הרכב.

    המבנה לידו אנו עומדים נקרא רוג'ום צפיר, מצודה זו הוקמה על ידי הרומאים על מנת לשמור על הדרך החשובה שעברה כאן. המיקום האסטרטגי של המבנה, מיד לפני העליה הגדולה של מעלה עקרבים, שומר על האזור המישורי.

    גם היום מדבר הינו מקום ליוצאים למסע, כל מי שיצא לטיול ארוך בחייו יודע שאין כמסע לחשוף את צפונות האדם. תלאות המסע מציגות את האדם במערומיו, על חולשותיו וכאביו, אמונותיו וערכיו. המדבר הוא מקום לבורחים, והוא גם מקום למי שבוחרים ללכת. אברהם, העברי הראשון, מתנסה בעשרה נסיונות, הראשון בהם לצאת למסע- ללכת, אל הלא נודע, להתחיל לצעוד. אל המדבר יוצאים משה ואליהו על מנת להתרחק, ובמדבר הם מקבלים שליחות. אל המדבר יוצאים גם שבטי ישראל לארבעים שנה של דרך ועיצוב זהות לאומית. שבטי ישראל היוצאים אל המדבר, יוצאים ממצרים הידועה והקשה אל הלא נודע של המדבר, אל הדרך. בקצה הדרך מחכה לנו הישוב, חיי היומיום שלנו, העבודה והלימודים. מטרת המסע איננה להישאר בדרך אלא להגיע הביתה שונים, נקיים יותר, שקטים יותר ומדוייקים יותר.זוהי גם הזדמנות לחשוב מה אנו לוקחים בתיק שלנו, מה הדברים הנחוצים לנו באמת? על מה היינו מוותרים? ולעומת זאת אילו דברים בסיסיים בחיינו, ועליהם לא נוותר בדרך. זוהי מתנת המדבר החוזרת איתנו אל העיר השוקקת בסוף המסע. החוויה החזקה של היציאה אל המדבר והשיבה ממנו מתוארת ביד אמן במחזור שירי 'רצוא ושוב'  של ישראל חברוני:

    רצוא ושוב 1- פירורים

    לצאת אל המדבר

    זה לצאת

    מעצמך

    המיושב

    המאורגן

    המגובש

    אל הבלבולים הגדולים

    התהו ובהו

    השטפונות

    סופות החול

    ושם

    בים ארץ ושמים

    להתנפץ בין סלעים

    להשתלח מראש צוקים

    להתפרק איברים איברים

    ובדרך חזרה

    הביתה

    לקבץ את כל פירורי התהו 

     

כתיבה: נעמה סדן (עפ"י סיור של דורון שר-אבי) | כתבו לכותב/ת |   שלח לחבר | שתף בפייסבוק

תגובות | הוספת תגובה

מסלולים חמים

אפשרויות הדפסה