חיפוש מסלולים

מה בסביבה

נחל השופט נמצא ברמות מנשה, אזור של גבעות עגולות מסלע גיר רך הנמצאות בין הכרמל מצפון והרי השומרון מדרום. שיא הגובה באזור הינו 400 מטר מעל פני הים. לפי חלוקת הארץ לנחלות השבטים נמצא האזור בנחלת שבט מנשה. העיר הגדולה באזור היא יקנעם, עיר עתיקה הנזכרת כבר בספר יהושע.

 

טיולים בצפון - סיור אקולוגי בנחל השופט

אדם טבע ודין

מה בסביבה

נחל השופט נמצא ברמות מנשה, אזור של גבעות עגולות מסלע גיר רך הנמצאות בין הכרמל מצפון והרי השומרון מדרום. שיא הגובה באזור הינו 400 מטר מעל פני הים. לפי חלוקת הארץ לנחלות השבטים נמצא האזור בנחלת שבט מנשה. העיר הגדולה באזור היא יקנעם, עיר עתיקה הנזכרת כבר בספר יהושע.

 

נֹעם מאירסון

מאפיינים

  • מסלול רטוב
  • יש בתי שימוש
  • טיולים בצפון, מתאים לעגלות. ברזייה בחניון החרובים. נגיש מאד ומתאים גם לנכים. למעוניינים ל-2 התחנות האחרונות ניתן להגיע גם ברכב.

סימני דרך

  • תחנה 1 אדם ואדמה- רגע לפני הטיול
  • תחנה 2 לעבור את הגשר- הגישה אל הטבע
  • תחנה 3 תחנה הידרומטרית - חבל על כל טיפה
  • תחנה 4 טחנת הקמח - אנרגיה
  • תחנה 5 יואש ויצחק- על כיבוש השממה
  • תחנה 6 עמק השלום- אפילוג
    •  
    • משך המסלול
    • 6 שעות
    •  
    • אורך המסלול
    • 5 קילומטר
    •  
    • לטייל בזמן
    •  
    • מפה
    • 4
    •  
    • עונות
    • חורף / אביב / קיץ / סתיו
    •  
    • דרגת קושי
    • עגלות
    •  
    • אזור בארץ
    • כרמל

מאפיינים

  • מסלול רטוב
  • יש בתי שימוש
  • טיולים בצפון, מתאים לעגלות. ברזייה בחניון החרובים. נגיש מאד ומתאים גם לנכים. למעוניינים ל-2 התחנות האחרונות ניתן להגיע גם ברכב.

הדרך אל הטבע

למגיעים מכביש 6: נצא ביציאה האחרונה, עין תות, נמשיך ישר עד לצומת מרומזר, כשמימיננו שלט הכניסה ליקנעם, "נמשיך ישר, נעבור מספר צמתים מרומזרות  עד שנגיע ל צומת התשבי. שם נפנה ימינה ושוב ימינה (דרומה) לכביש 66 לכיוון מגידו. לאחר 6 ק"מ נפנה בפנייה מסודרת ומשולטת ימינה (מערבה) לכיוון פארק יערות מנשה.  נמשיך ישר עד לצומת T, בו נפנה ימינה. נתפתל עם הכביש כ-4 ק"מ, ונעקוב אחרי השילוט לכוון נחל השופט וחניון חרובים. נרד בכביש אספלט ונתקדם עד לסופו, שם הדרך הופכת לדרך אספלט משופשף וכורכר, נפנה ימינה (על הדרך הממשיכה ישר יש שלט "נחל השופט 4X4", שלא נסע בה), נחצה את אפיק הנחל, (לכאן גם נחזור בהמשך בדרך לעמק שלום). נטפס עם הכביש סביב גבעה, ונגיע לחניון החרובים על גדות נחל השופט. זהו חניון שהכשירה הקק"ל, הכולל מתקני נופש פעיל. כאן, בצל האורנים, אפשר לפרוק את סל הפיקניק וליהנות גם מהאוכל, גם מהנוף וגם מהאוויר והאווירה.

סימני דרך

  • תחנה 1 אדם ואדמה- רגע לפני הטיול
  • תחנה 2 לעבור את הגשר- הגישה אל הטבע
  • תחנה 3 תחנה הידרומטרית - חבל על כל טיפה
  • תחנה 4 טחנת הקמח - אנרגיה
  • תחנה 5 יואש ויצחק- על כיבוש השממה
  • תחנה 6 עמק השלום- אפילוג
  • תחנה 1

    אדם ואדמה- רגע לפני הטיול

     

    נחנה בחניון החרובים ונצא בעקבות השלט המצביע לכיוון יקנעם והזורע (הסימון האדום של קק"ל, לא סימון שבילים). אם נרצה לאכול לפני המסלול נעצור בשולחנות הפיקניק שמשמאל. נמשיך בשביל, נעבור גשר עץ, ונגיע לצומת T בה נמשיך לפי השילוט פנימה לנחל השופט; מימין רחבה עם ספסלים.

    תורת ישראל מספרת לנו, שהבורא ברא את האדם "עפר מן האדמה" (בראשית ב ז). לאחר מכן, מינה את האדם לשמור על הגן בו הונח "לעבדה ולשמרה" (שם ב טו). גם לאחר שחטא האדם וגורש מהגן, לא עזב את האדמה. קללתו היתה "ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלה כל ימי חייך.. כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (שם ג יז-יט). האדם והאדמה קשורים בקשר עמוק; ממנה הוא נוצר, אליה הוא שב, ממנה צומח לחמו, ועליה הוא בונה את ביתו. כבר מראשית הבריאה מרחפת בחלל העולם שאלת היחסים ביניהם - האם האדם הוא שומר הגן, אוהב המנסה לשמור על איזון במערכות הטבע, מטפל בהן, או אולי האדם נמצא במאבק עם האדמה, ומביט בה כבמכלול משאבים אותם הוא יכול לנצל לצרכיו ללא התחשבות. שאלה זו מקבלת בשנים האחרונות חשיבות יתירה עם עליית המודעות לשמירה על הסביבה, לנזקים האקולוגיים הגדולים שגרמה התרבות האנושית לטבע ולחשיבות של כינון היחסים בין האדם לאדמה בצורה שונה.

    אנו מטיילים היום ברמות מנשה. בשנת תשע"א (2011) הכריז ארגון אונסק"ו העולמי על חבל ארץ רמת מנשה כעל 'מרחב ביוספרי'. הגדרה זו מבטיחה לאזור סטנדרטים תכנוניים מיוחדים ותקציבים שמטרתם לתרום למאמץ למזער ולהקטין את השינויים שמתרחשים בסביבה בעידן המודרני ולהותיר לדורות הבאים נוף ירוק, איכות חיים ומערכת אקולוגית בריאה חלק מהתכנון מתבטא בשימור של ערכי החקלאות המסורתיים ואיזון נכון בין פיתוח לשימור. לא כל מקום בארץ זוכה להכרה כזו, וכנראה יש פה שילוב מיוחד, בעקבותיו ננסה ללכת היום.

    נחל השופט הוא אחד הנחלים הירוקים והמטויילים בארצנו. ניכנס אליו, נלך בשביליו ואולי גם נבין טוב יותר מהו הקשר בינינו לבין הנוף והסביבה, ומהו הקשר שהיינו רוצים לקיים. 

     

  • תחנה 2

    לעבור את הגשר- הגישה אל הטבע

    נמשיך בשביל ונרד ממנו ימינה אל המפל.

    אנו עומדים סמוך למפל. הלכנו עד עכשיו על שביל בטון, ואנו עולים על דֶק מעץ. סביבנו מרחבי טבע פתוחים, ובתוכם שבילים שסלל האדם, שלטים שהציב, ושולחנות פיקניק שהוא הניח בינות לעצים להנאת המטיילים. אין בארץ הרבה מקומות בהם ניתן להגיע כל כך בקלות עד למים - הדרך נסללה עבורנו, והותקן בה שביל נוח. אין ספק, שזו ברכה עבור המטיילים ובמיוחד אלו המוגבלים בהליכה.

    יחד עם זאת, יש לפעולות אלו של האדם השפעה על המרכיבים האחרים באזור. אהבת הטבע מביאה לכך, שהוא הופך להיות קצת פחות טבעי... הצמחייה שגדלה על הגדה הוסרה בחלקה, על מנת לאפשר מעבר, האדמה שרבים דורכים עליה רבים הפכה דחוסה - דבר המקשה על הנביטה. בעלי החיים הפוחדים מבני אדם אינם מתקרבים אל המים בכל עת, מכיוון שיש שם נוכחות מאיימת מבחינתם. הדרכים שנסללו אל השמורה מאפשרות לבני האדם להגיע אל הטבע, אולם בו בעת הן מביאות לדריסה של בעלי חיים ולאשפה רבה שמשאירים המטיילים בטבע הנקי והפסטורלי.

    של מי הטבע? האם מותר לכל אחד לעשות בו כבשלו? או שמא ממלכת הטבע באה להזכיר לנו כי יש גבול לשליטתו של האדם ולממלכתו בעולם, שיש תחום שהוא מעבר לו? חדירת האדם לטבע עלולה לפגוע בטבע, אך היא יכולה גם להיעשות בצורה עדינה השומרת עליו ומביאה לאיזון. נשים לב לכך, שהגופים הבונים את האתרים משקיעים מחשבה רבה באיזון בין הגישות השונות: צורת השלטים והחומרים מהם הם עשויים, השתלבותו של שביל העץ בצומח סביב. כאן, ההתערבות מחושבת.

    מה מקורן של הגישות השונות? נסתכל סביב, וננסה רגע לחשוב - איך אנחנו מרגישים בתוך הטבע? האם אנו רוצים להיכנס לתוכו לבדנו, לאזור 'טבעי וטהור' לחלוטין אפילו ללא סימון, להשתלב להיטמע בו לגמרי? האם אנחנו רוצים לברוח? האם אנחנו מרגישים בטוחים רק בחברת אנשים נוספים? הטבע מושך את האדם ועם זאת מפחיד אותו. אנשים רבים אינם חשים בנוח בסביבה טבעית לגמרי שאין בה שבילים, שהצמחים גדלים בה פרא, וחיות מסתובבות בה. יש בטבע משהו נסתר, מאיים ומרגש. אדם מכונן עם הטבע יחסים שונים: רדייה וכיבוש - הוא מגיע אל הטבע על מנת לכבוש אותו, הוא מפחד ממנו, אך הוא זקוק לו בעת ובעונה אחת; ויש שהאדם ניגש אל הטבע בפליאה, מתבונן, נכנס אל הסבך ללא פחד ומבלי לנסות לשלוט, אלא רק כדי לחקור, להבין, להתמזג. קשה למצוא את האיזון; לכבד את הטבע, להשתמש במשאביו בצורה מוגבלת, ולהיכנס אליו בלי לפגוע בו. צריך הרבה מאוד תבונה. 

     

  • תחנה 3

    תחנה הידרומטרית - חבל על כל טיפה

    נלך על דק העץ ונחבור חזרה לשביל. לאחר כמה עשרות מטרים נראה מימין תחנה הידרומטרית.

    תחנות הידרומטריות משמשות למדידת כמות המים הזורמת בנחל. בשלט הסמוך ניתן לקרוא את הפרטים הנוגעים לתחנה זו. נחל השופט, הוא נחל איתן שופע מעיינות המנקז את המדרונות המזרחיים של רמת מנשה. הוא זורם לאורך שבעה קילומטרים כשמוצאו בין מושב עין העמק לקיבוץ רמת השופט. הנחל זורם בין הגבעות המעוגלות, חוצה את קיבוץ הזורע ומגיע אל המרחבים הפתוחים של עמק יזרעאל. אל נחל השופט נשפכים יובלים אחדים שלכל אחד מהם מעיין איתן אחד לפחות, ובערוץ המרכזי של הנחל נובעים כמה מעיינות איתנים נוספים. כבר כמעט ארבע שנים שבקיץ אין זרימה בנחל השופט, אלא רק בנביעה של עין חשרת (אליו נגיע בהמשך). משק המים בישראל תלוי בגשמים, וכבר מספר שנים סובלת ישראל מבצורות מתמשכות, שעם הזמן מביאות לדלדול מאגרי מי התהום. דלדול זה מתבטא גם בספיקה נמוכה או אפילו התייבשות של המעיינות דרכם פורצים מי התהום מהקרקע. בישראל ישנם מומחים גדולים למים, וטכנולוגיות ניצול המים הן מהמתקדמות בעולם ונלמדות בכל רחבי תבל. אולם, גם עם השימוש בטכנולוגיות רבות, כמו השבת מי קולחין להשקיה והתפלת מי ים. בישראל קיים  מחסור במים.

    בארץ ישראל, שמשק המים בה מבוסס בעיקרו על מי גשמים ולא על זרימת נהרות גדולים, המים הם מתנת שמים, והם מסמלים את הקשר בין האדם לאלוקים ואת תלותו של האדם במשהו גדול ממנו. המצב העדין של משק המים בישראל, התלוי בחסדי שמיים מזכיר לנו שיש משהו גדול מאיתנו. בעולם המורכב ממערכות אקולוגיות, שהגורמים השונים בהן תלויים זה בזה, מסוכן יהיה, אם כל אחד יפעל רק לפי רצונותיו וצרכיו. דרושה התחשבות והתנהגות מוסרית, מול העולם, מול הקב"ה, מול האדמה והאדם.  

     

  • תחנה 4

    טחנת הקמח - אנרגיה

    השביל ממשיך בין עצי תאנה ופינות מרגוע ומגיע לצומת בו אנו רואים מבנה של תחנת קמח.

    משמאל לנו מבנה טחנת קמח. בעבר היו בנחל השופט מספר רב של טחנות קמח, ושמו בפי המקומיים היה ואדי טוואחין - נחל הטחנות. מדוע ממוקמת טחנה זו בנחל ולא במקום היישוב, או קרוב יותר לגורן ולשדות? הסיבה העיקרית הינה האנרגיה בה השתמשו על מנת להפעיל את הטחנות. הטחנה הופעלה על ידי אנרגיית המים, כאשר מי הנחל נכנסו לחלקה התחתון של הטחנה והניעו גלגל, שהיה מחובר למוט, שהניע את אבני הריחיים בקומה העליונה. שימוש באנרגית מים נפוץ ברחבי העולם ומשמש למגוון צרכים, ביניהם אפילו הפעלת תחנות כוח. משק המים בישראל סובל מגרעונות כמעט קבועים ותלוי מאד במטר השמים, שלא תמיד ניתן על פני הארץ, ולכן בישראל שימוש באנרגיית מים כמעט ואינו קיים. הניסיון המפורסם ביותר לשימוש כזה הוא חזון תחנות הכוח ההידרואלקטריות של פנחס רוטנברג, אשר אחת מהן אף הוקמה בפועל בנהריים והפיקה חשמל במשך 18 שנה. בשנים האחרונות אנו שומעים על משברי אנרגיה, שיבושים בהעברת הגז הטבעי ממצרים, חוסר עולמי בנפט ונסיון בלתי פוסק למצוא מקורות אנרגיה חלופיים. מקורות האנרגיה בהם אנו משתמשים על מנת להניע את התעשיה, החקלאות ואף את המשק הביתי מתחלקים למקורות אנרגיה מתכלים ומקורות אנרגיה מתחדשים. כיום ישנם נסיונות רבים למצוא דרכים לנצל מקורות אנרגיה מתחדשים כמו אור השמש, אנרגיה של רוח ועוד, משום שמקורות אנרגיה אלו נמצאים בשפע ואינם גורמים לזיהום. יש כאלה המדמים את השימוש באנרגיה המתכלה לאדם הקודח חור בספינה בה הוא נוסע. האם אנחנו מזדהים עם אמירה זו?

    נפנה ימינה ונגיע למערה עם תאנה גדולה וסימני שרפה. משם נחזור לכיוון הטחנה  ונעלה עם השביל עד הכביש. נחצה אותו ונכנס בשער שממול למשטח הסלע שמתוכו נובע עין חשרת. מעין חשרת יוצא שביל עץ שיחזיר אותנו לחניה ממנה התחלנו.

     

  • תחנה 5

    יואש ויצחק- על כיבוש השממה

    (למעוניינים ניתן להמשיך מכאן ל-2 התחנות האחרונות גם בנסיעה ברכב)

    נצא ברגל מהצומת המרכזית של חניון החרובים ישר לכיוון אפיק נחל השופט. לפני שנחצה אותו נחזור ברגל או ברכב, בחזרה לאפיק הנחל שחצינו קודם. לפני שנחצה אותו נזהה משמאל שער על שביל ג'יפים הנוסע בתוך שדה עם שדרת אורנים בצידו, על גדת הנחל, ועל השער סימון שבילים אדום, ושלט המפנה ימינה לעמק השלום. נפנה ימינה, לכוון צפון מערב, בדרך עפר לכיוון חוות עמק השלום (יש דרך המסומנת בשלטים גם בצד השני של האפיק, אולם היא עבירה לרכבי שטח בלבד).

    נסע עד מבנה המשאבות וקבוצת עצי הדקל, ביניהם מסתתר עין פרור. נמשיך, ונראה מימיננו שלט המציין את רצח השומרים יואש ויצחק - שני עצי הברוש הבולטים בעמק ניטעו לזכרם. במקום קם ישוב שלא צלח, גם הוא נקרא על שמם - "רמת השניים".

    יואש זולר ויצחק קליצ'בסקי עלו לארץ מפולין. יואש היה חבר הנוער העובד; כשהגיע לארץ עבד כטייח, וכאשר החלו מאורעות תרצ"ו התגייס לשמירה, שם פגש את יצחק, שוחר תיאטרון מגיל צעיר, שהיה אורח קבוע בהצגות הבימה בתל אביב ולפרנסתו עבד כפועל בניין. עם פרוץ המאורעות התגייס גם הוא לאגודת השומרים. השניים הפכו לחברים בלב ונפש. יואש נשלח לשמור על מטעים בעמק מאחורי יקנעם, באזור מבודד, ויצחק לא הניח לו ללכת לבד. המקום היה חשוף להתנכלות כנופיות, והשניים עמדו על משמרם בעוז ויצאו בשן ועין מכמה התקפות. ביד באב תרצ"ו נמצאו השניים הרוגים בעמדתם. פרשה זו זעזעה את היישוב, וילדים רבים נקראו על שמם באותה תקופה.

    אגודת השומרים הוקמה בגבעות שייח' אברק - כיום חלק מקרית טבעון - על ידי אלכסנדר זייד ושומרים נוספים. השומרים התנדבו לגור באזורי ספר על מנת לתפוס את האדמות. הם דאגו לביטחון על מנת שיהיה ניתן לקיים באזורים אלו חקלאות ומרעה, ובכך לשמור על הנוכחות באזור והזכויות עליו. תפיסת האדמות אפיינה את ההתיישבות הציונית במשך שנים רבות. סוג הישובים, פיזורם ופיתוח החקלאות הושפעו מארבעה גורמים: בטחון מזון - הרצון שהיישוב יוכל לספק את מזונו בעצמו; שימוש בחקלאות על מנת ליישב אזורי ספר; אידיאולוגיה של - הגשמה ציונית אמיתית המחשיבה רק חקלאות והתיישבות כפרית המפוזרת מטבעה על שטח רב; והחל משנות החמישים - קליטת העלייה הגדולה שהגיעה.

    נשים לב לצמד המלים "כיבוש השממה": כובשי השממה אכן היו מעוניינים להפוך כל שטח פתוח למקום מיושב, להלביש את האדמה ב'שלמת בטון ומלט'. אכן היה זה צורך עם שיבת ציון, אולם עם השנים והשינויים עיקרון זה גרם לפגיעות חמורות בשטחים הפתוחים ובאיזון האקולוגי. כבישים רבים נסללו וישובים רבים נבנו, אך גם בתי גידול נחצו ונהרסו, והמגוון הביולוגי נפגע. השינויים הרבים שהתחוללו באידיאולוגיות ובערכים של החברה ובצרכים הפוליטיים והחוקתיים בישראל הביאו לכך שבשנות ה-90 חל מהפך ביחס לקרקע, תוכננה תכנית מתאר ארצית חדשה, שהעקרונות שהנחו את מתכנניה היו: נתינת דגש על יצירת וחיזוק מטרופולינים – כלומר ריכוז האוכלוסייה העירונית בריכוזים קרובים וצפופים יחסית, חיזוק ישובים חדשים ועצירת הקמתם של יישובים חדשים ושמירה על שטחים פתוחים. העקרונות שהתוו ועיצבו תוכנית זו לא היו עקרונות גיאופוליטיים, אלא עקרונות תכנוניים וסביבתיים. משפטו של בן גוריון האומר כי "היכן שתעבור המחרשה - שם יעבור הגבול" עודנו נכון במקרים רבים, אך הפגיעות בעולם החי ובצומח גם הן אינן מבוטלות. לאיזה צד יש להכריע? איזה איזון ניתן למצוא?

     

  • תחנה 6

    עמק השלום- אפילוג

     

    נמשיך בשביל עוד מעט לכיוון החווה, וניכנס לחוות עמק השלום. החווה אינה פועלת כרגע, אולם יש בה פינות חמד רבות שניתן לשב בהם למנוחה או לפיקניק. כמו כן, במקום מים זורמים. 

    חוות עמק השלום שהיום משמשת כמרכז להדרכת טיולים בנושאי טבע וידיעת הארץ ע"י עמותת לטם. עמותה העוסקת בהנגשת הטיול. לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים צופנת בחובה סיפור מעניין:
    החווה הוקמה על ידי אוסקר אדר, גרמני נוצרי שהגיע לארץ לאחר מסע רוחני במזרח הרחוק. אליו חברו שני נוצרים נוספים אשר האמינו, כי הגאולה תבוא לעולם רק לאחר שעם ישראל יגאל בארצו. מקימי חוות עמק השלום דגלו לא רק בשלום בין עמים, אלא גם בשלום בין האדם לטבע והקפידו לגדל את מזונם בעצמם בחווה בשיטות אורגניות. לשיטתם חיים הכוללים מודעות סביבתית-אורגנית ממשית יובילו גם, בין השאר, לצריכה נמוכה מאד. צריכה נמוכה משמעותה, בסופו של דבר,  מערכת כלכלית אחרת; למערכת כלכלית ולחיים בהם אין צורכים הרבה בגדים, רהיטים וכלים חדשים, לחיים שבהם משתמשים שימוש חוזר בכל דבר, כולל גם באשפה. חיים אלה הם תובעניים יותר  ודורשים קצב שונה, השקעה וויתור על נוחות, אך הם מעניקים בריאות טובה יותר ותרבות ברת קיימא. לאנשים מודרניים נראה מוזר לחשוב בצורה חסכנית - איך להשתמש בכל דבר פעמים רבות ככל האפשר, איך לשמר, איך לקנות פחות. מוזר, לא?

    עומדים אנו, אנשים מערביים, מול השפע הגדול בחיינו, השפע שיכול בסופו של דבר לקרוס ולהפיל אותנו איתו. הטבע שממנו לקחנו, הטבע שאותו שיעבדנו נפגע בצורה אנושה. אך עם זאת, המפגש עמו נותן לנו זווית ראות חדשה על היחסים שאנו רוצים לכונן עמו מכאן והלאה.

    מעמק השלום נחזור בדרך בה הגענו החוצה אל הכביש.

     

תגובות | הוספת תגובה

מסלולים באזור

מסלולים חמים

אפשרויות הדפסה