צוק תמרור

צילום: אושרי חזאזי

נתקדם עם סימון השבילים הירוק לתוך ערוץ קטן שממנו נעלה אל מרומי הצוק. 

צוק תמרור, כשמו כן הוא, הר הבולט למרחוק כתמרור מיוחד ברמת המדבר. הצוק בולט בשל מבנהו המיוחד – מדרונות תלולים ולבנים מקירטון וגב ההר שחור וישר כמין שולחן ענק המורכב מאבני צור כהות. צוק תמרור הינו אחד מהרי המִשאר של רמת המדבר, מאותם הרים שנשארו אחרי שכוחות בליה אדירים של שמש, רוח ומים פוררו את המסלע שסביבם. שכבת הצור הקשה שלמעלה הגנה על סלעי הקירטון הרכים ומנעה את התבלותם. קשה מבחוץ ורך מבפנים – כזה הוא המדבר.

מכאן ניתן להשקיף אל הנוף המדהים של מדבר יהודה, ים המלח ומעבר לים המלח הרי אדום. המדבר, יותר מכל נוף אחר, מצליח לשמר את הבראשיותיות, הנוף כפי שהוא ללא מגע יד אדם ואף ללא כיסוי של צמחיה. ובשפת הטופוגרפיה – נוף שכולו תַבליט ללא כל תַכסית, רק קוי הנוף עצמם ללא תוספות על גביהם. מבט נוסף אל הנוף הזה… ואולי נצליח לשמוע את קריאתו אלינו להניח לתכסית הגדולה שלנו, למעטה התדמית החברתית ולעטיפות האגו שבהן אנו עטופים. המפגש עם המדבר הוא ההזדמנות להקשיב לתבליט, לקווי האישיות העמוקים שלנו המכוסים במשך השנה, אשר עכשיו עם דמדומי השנה ותחילתה של שנה חדשה, יכולים להיחשף ולהתגלות אלינו, כאן במדבר.

נחל בוקק

צילום: אושרי חזאזי

נרד מהצוק אל תוך נחל בוקק, הליכה של  כשעה, במהלכה נחצה דרך עפר. מעט אחרי דרך העפר נגיע למפל קטן שאחריו משטחי סלע חשופים וגבים ריקים.

מדבר יהודה הוא 'מדבר בצל גשם' במדבר בסוף הקיץ היובש בשיאו. ימי הגשם המעטים שפקדו אותו בחורף ומילאו את הערוצים הפכו לזכרון רחוק. ערוץ נחל בוקק ששטפונות החורף חרצו במשטחי הגיר שלו גבים ומפלים, עומד גם הוא בעונה זו של השנה ריק ממים.

התבוננות יסודית תגלה בתוך היובש, הצהוב והאפור סימני חיים ירוקים בתוך ערוצי הנחלים. בין גדות הנחל מציצים צמחי שיח מעטים. המטיילים המכירים את צמחי המדבר או המצויידים במגדיר צמחים יוכלו לזהות את זוגן השיח, היפרוק והערטל. בתוך הנחל את שיחי הרותם והמלוח. לא כל צמח יכול לשרוד בתנאים הקשים שמציב בפניו המדבר: חוסר המים, הבדלי הטמפרטורה הקיצוניים והיובש הקשה מאפשרים רק לצמחים מעטים לשרוד כאן.

אחת היכולות המופלאות של צמחי המדבר, כדוגמת זוגן השיח, הינה תכונת ה'פלסטיות' המאפשרת להם לשנות את גודלם ואת כמות העלווה שלהם בהתאם לזמינות המים. בסתיו הם מכווצים עד למינימום כדי לשרוד את התקופה היבשה.

צמחים אחרים, כדוגמת הרותם, משתמשים במערכת שורשים כפולה; שורשים המשתרעים לרוחב, אשר קולטים את מי השטפונות המתייבשים במהירות, ושורשי עומק, המגיעים למים המועטים שחילחלו בקרקע, גם כשפני הקרקע יבשים לגמרי. הרותם משתמש בטכניקה נוספת כדי לחסוך במים; עליו אינם כעלים רגילים התופסים שטח פנים רחב, אלא עלים דקים וארוכים המאפשרים התאיידות מינימלית, ובכך חוסך הצמח מים ולחות.

אלו הן  טכניקות המאפשרות לצמחים לעבור את תקופות היובש הקשות ולשמור על כוחות החיים שלהם עד לגשם הבא. תקופות יובש והתמודדות עם מצבים מאתגרים אינן פוסחות גם עלינו; זמנים בהם אנחנו 'מיובשים'. חסרי אנרגיה וכוחות חיים בסביבה חונקת ושיגרה מייבשת.

והנה מגיעים הימים הנוראים. זמן רב חלף מאז טיפות המים האחרונות, היובש פוצע סדקים גדולים באדמה. המדבר על יושביו חסר כל. תחושת הריקנות מזכירה את מילות הפיוט שלפני תפילת מוסף בימים הנוראים "הנני עני ממעש", המדבר מרים עיניים לשמיים ומבקש רחמים.

מפל בוקק

צילום: אושרי חזאזי

נמשיך עם הנחל עוד כחצי שעה אל מעל המפל הגדול.

הגענו אל החלק המזרחי של מדבר יהודה – מצוק ההעתקים. במרחק קצר מאד מתרחשת נפילה אנכית חדה. נחל בוקק, שעד כאן השתפל במתינות, מגיע אל המצוק וצונח ממנו במפל הענק (יותר מ-100 מ') שמתחתנו. שינוי הנוף הבולט מצטרף לקיצוניות החזקה המאפיינת את המדבר. גשם, אם ירד במדבר, לא יחלחל באדמה, אלא ייאסף בערוצי הנחלים מכל קצוות האזור, נחשול מים חום יגיע אל המפל ובעוצמה אדירה יצנח למטה. שיטפון.

קיץ שלם מפריד בינינו לבין השיטפון האחרון שפקד את נחל בוקק, ולמרות זאת הדי המפל והאבנים הנשטפות עדיין מהדהדים. המצוק האדיר שמתחתינו, הגורם לנפילה האדירה של מי השיטפון מזכיר משהו נוסף הנופל מטה ממצוקי המדבר.

חגי הסתיו מאפשרים התחלות חדשות. הפעילות בבית המקדש ביום הכיפורים נסובה סביב חטאי העם, תשובה וכפרה. על   פי חומש ויקרא, כחלק מעבודתו ביום הכיפורים היה הכהן הגדול נוטל שני שעירי עזים (תיישים) ועורך ביניהם הגרלה:  אחד השעירים היה נבחר לעלות כקורבן לה' בבית המקדש, ועל השני הכהן הגדול היה סומך את ידיו ומתוודה על כל חטאי ופשעי עם ישראל. לאחר מכן השעיר נשלח על ידי שליח מיוחד אל המדבר.
וְהַשָּׂעִיר, אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל, יָעֳמַד-חַי לִפְנֵי יְהוָה, לְכַפֵּר עָלָיו–לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל, הַמִּדְבָּרָה. (ויקרא טז י)

החכמים מבארים במשנה, כי משהגיעו למדבר היה השעיר מושלך מראש צוק. המונח 'לעזאזל' קרוב במשמעותו לשימוש המודרני – 'לך לעזאזל', כלומר למקום התוהו והאובדן. שעיר זה היה כפרה על העם השב מחטאיו.
אנחנו נמצאים כאן על שפת המפל. המצוק התלול ונופי הישימון המובילים אליו מולידים מחשבות. בדמיון עולה השעיר הזה, והאיש ההולך לפניו בשיאו של צום יום הכיפורים, שליחים לבקש כפרה לכל העם הממתין בירושלים. כאן, במדבר, נופלים אל התהום החטאים שהכהן הגדול העמיס על גב שעיר העיזים.

האם אפשר להשליך חטאים? לזרוק אותם למקום שבו לא יראו ולא יהיו יותר חלק מאיתנו? המדבר שותק וצופן בצוקיו האדירים את התשובה, ומזמין אותנו לנסות, כאן על שפת הצוק, לחשוב מה אנו מבקשים להשליך? מה מיותר בחיינו, מה "כבד משאת"? אלו הרגלים, תבניות מחשבה ותאוות היינו רוצים להשליך מחיינו כדי שנוכל לצאת מהמדבר הזה, מהימים הנוראים האלו, נקיים יותר, עמוסים פחות ומפוייסים עם עצמנו.

תצפית ממצוק ההעתקים

צילום: אושרי חזאזי

נעקוף את המפל הגדול מדרום. נלך בשביל צפונה על שפת המצוק כקילומטר עד למפגש עם סימון אדום ותצפית נפלאה

מהתצפית נשקף נוף מרהיב, ממש מתחת אלינו ומעט ימינה מלונות ים המלח, מולנו ים המלח עצמו וברכות האידוי, ובאופק מתנשאים הרי מואב.
למרות היובש והלאות מסביב, קיימת תחושה חגיגית באוויר. המדבר כאילו מתכונן לקראת שנה חדשה. גם החצבים הפורחים מסביב מזדקפים ומכריזים שיש תקווה.
בחודשי החורף הצמיח החצב עלים ירוקים גדולים ורחבים, שאורכם כ-30 ס"מ ורוחבם 7–10 ס"מ. באמצעות עלים אלה קלט חמצן ואנרגית שמש, ובעזרת המים הזמינים הוא ייצר מזון, אשר נאגר בבצל הטמון באדמה. באביב קמלו העלים וכאשר התייבשו כליל, לא נותר לחצב כל זכר מעל פני הקרקע. בשלהי הקיץ אסף החצב את כוחותיו האגורים בבצל כדי להניף עמוד פריחה גבוה ומרשים. בסתיו הפריחה מסביב מעטה, והחצב זוכה במבקרים-מאביקים רבים. הפרחים יהפכו בבוא הזמן לפירות וזרעים. משך חייו של כל פרח בעמוד הפריחה של החצב הוא יממה בלבד. הפרח נפתח בחצות הלילה, ומושך בצבעו הלבן את חרקי הלילה. ביום המחרת צפויים לבוא אליו גם דבורים וזבובים, הנמשכים לצוף ולאבקה הנדירים בעונה. מנין לחצב האומץ לבזבז את כל עתודות המזון שברשותם דווקא בעונה השחונה ביותר בשנה?! מהיכן הביטחון השאנן הזה שהגשם בסוף יבוא?!  עמודי הפריחה הלבנים המתנודדים כמתפללים, לוחשים תחינה להמשך קיומם, מבקשים אך גם בטוחים בגשם הקרוב המחדש שמיים וארץ. השנה החדשה בפתח, ואיתה גשם חדש, התחלות והבטחות חדשות. אפשרות ההשתנות, ההתחדשות, טמונה בעומק משמעות הימים האלה. מהו הגשם שאליו אנו מחכים? אלו כוחות חיים מצפים לנו השנה?  כאן, מעל הנוף המדהים של ים המלח והרי מואב שבאופק אפשר לקרוא את המילים המיוחדות של  השיר:

רק הבטחת הרוח
כי הגשם בעיתו
עוד יחונן את עפרה
בתום תשרי.
(אסיף. איתמר פרת)

נחל בוקק

צילום: חיים מאירסון

נרד מן התצפית עם הסימון האדום לכיוון ים המלח. לפני סיום הירידה נגיע להצטלבות שבילים, בה נפנה דרומה בשביל השחור המוריד אותנו לעין בוקק.

הירידה התלולה ממצוק ההעתקים אל המקום הנמוך בעולם מסתיימת בהפתעה. סבך הקנים בתחתית השביל מגלה את מה שייחלנו לו – מים חיים! ואכן, מעט הלאה נגלה המראה הנהדר של עין בוקק. מפלון מים ובריכה בתחתיתו מזמינים את המטייל למצוא בהם מסתור מן החום. המים החבויים במעמקי הסלע פורצים החוצה ברעש ומזמינים להרטיב את הראש ואת הרגליים ולמהדרים אף לטבול את הגוף כולו.

אחרי הטבילה וההתרעננות נשב בצל הקנים והאשל ונתבונן סביבנו – נווה מדבר אמיתי. מעיינות המדבר מעטים הם. אדמת המדבר נאטמת עם טיפות המים הראשונות, והמים אינם מחלחלים לתוכה. רק במקומות בודדים כדוגמת עין גדי, עינות פשחה וכאן, בעין בוקק, מתגלה הנווה של המדבר. מעיין כזה ברמת הגולן או בעמק החולה לא היה מעורר התפעלות, עוד מעיין קטן, אבל כאן במדבר, מקבל המעיין משמעות אחרת לגמרי, אוצר יקר. ירדנו ממצוק גובה של 400 מטר כדי להגיע למים האלה. ובעומק הזה המדבר מגלה את שהסתתר בו תמיד. לאט ובשקט חלחלו ונאספו בו המים, היוצאים עכשיו מן הסלע.
כך לעתים,
לאחר שמצאנו את עצמנו עומדים מרוקנים ועניים ממעש,
לאחר שעזבנו מאחורינו את המעשים הרעים ושלחנו אותם אל התהום העמוקה,
לאחר שאספנו את כל הכוחות שנותרו לנו לשאת תפילה להתחלה חדשה,
מתגלים המים החיים הנובעים עמוק עמוק בתוכנו, שופעים ומחיים.

משם נמשיך על השביל  מזרחה כקילומטר לגשר שעליו עובר כביש 90. מעט לפני הגשר נעלה בעליה קטנה ימינה
אל חניון הרכבים.