בשדות זרים, למשמע בואך,
נזר פרחים מדוד יונח
לראשה של אבן,
כמו הייתה מותר האדם מן הבהמה.
והשקט באין אחר יקשה –
הכיצד יאמר דברי נצח
הנר, ששעותיו ספורות?
בוקר, עת נחוש אל תהומות הנשייה,
נאייר מבטך בנוצה חלשה,
ונגד כל פה מחייך אחד
ידמעו עיניים שתיים.
ערב, תעקור חמה וחומה עמה, ולבנה תהלך תמה.
יעלו בני-חוה על יצועם,
ולא תגרע שנתם, עת ישיחו המאורות בדברי-ימיך
בנעם.
נכתב ע"י חברו של הגיס של נעם, אוגוסט 2006