לכבוד הרב בניהו היקר,
מה המצב. כדי שלא תקפוץ לסוף המכתב אני אכתוב עכשיו את השם: זה נעם. כן נעם מאירסון –
מה איתך? מה קורה?
אני מקווה שהולך לך טוב. ושרווח לך קצת מפלצנות נוסח בה"ד 1, ואתה קצת עושה חוץ מלדבר.
איך להיות בצבא בימים טרופים אלה? אני יודע שבחודשים האחרונים שלי, כשהייתי בפלוגה מבצעית התעצבנתי על חוסר המעש ביחס ליכולת, ואני בטוח שהצבא זה אחד המקומות שקשה להיות בהם עכשיו, אע"פ שמצד שני זה המקום שעושים הכי הרבה. חבר שלי שהיה בצבא בפעילות קצת הרבה יותר זמן ממני אמר שהדבר שהכי עזר לו זה היה ענווה. שהוא עושה את התפקיד שלו, ולא עושה חשבונות שמעל לראש שלו. כלומר! שמה שבתפקידו הוא עושה הכי טוב. וכל שיקול שלא תלוי בו , ולא משנה מה הוא חושב, הוא לא מתעסק בו.
אני כפי שבטח ידוע לך – אם אתה עוקב אחרי המתרחש במערכת הsms האקסלוסיבית של הרב הלל – השתחררתי מהצבא בתחילת חודש חשוון, ומאז הייתי במשך חודשיים בישיבת מצפה רמון. גם כחופש, וגם תפקדתי כמשיב במשרה חלקית. זו הייתה תקופה מאד נחמדה, מאד רגועה ומאד בריאה. בעיקר השקט הנפשי שזכיתי לו.
עכשיו אני באילת נרגע אני מתעסק קצת בהדרכת טיולים באל-ארצי. ובזמן קיץ, אני מתכנן לחזור ללמוד בישיבה יום שלם.
החשיבה היא לרכוש את ההדרכה כמקצוע מהצד להמשך החיים, כיוון שזהו כלי חינוכי גדול מאד.
האמת שמשום מה אני לא ממש במצב רוח ליצני, לכן המכתב קצת יבשושי במקצת. בכל זאת אכתוב לך רעיון חמוד שחשבתי עליו.
במזמור צ"ב – "מזמור שיר ליום השבת". – משווים את הרשעים לעשב שפורח והאיש הבער ולא ידע חושב שזה טוב להם, ואילו הצדיקים הם כמו תמר.
עכשיו – אנו יודעים שיש צמחים חד שנתיים שגדלים מיד כשבא הגשם לכמה חודשים ונותנים פרחים – ונובלים לאחר מכן. ואילו יש צמחים רב שנתיים וביניהם עצים גדולים – שלוקחים זמן להעמיק שורשים ולבנות גזע, ובשנים הראשונות בכלל לא מצמיחים פרחים, ובטוח שלא נותנים פירות. תמיד ישנה השאלה אם לקבל תוצאה מידית או להשקיע לאורך זמן. הרשעים שהמודעות שלהם לעולם הרוחני, לעולם הארוך קטנה – פורחים מיד – "רשע וטוב לו" ממצים את מה שהם רואים בעיניים ומבליחים. אך לאורך זמן הם נובלים, יבשים – "להישמדם עדי עד". מבחינת הנצח הם לא קיימים. ואילו הצדיקים משקיעים בעולם הפנימי, בעולם הסמוי מן העין, שולחים שורשים ובונים את הנצח – "שתולים בבית ה'…" "עוד ינובון בשיבה".
אנו שזכינו לחסות בצל תורה גדולה ואמונה – לא צריכים להתרגש מפריחת הרשעים, מהצלחתם הזמנית – ולהמשיך לשלוח שורשים בעולם הפנימי – ובעזרת ה' יכירו וידעו כולם – "להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו"
בהצלחה רבה
נעם