משפחת מאירסון היקרה,
למרות הפיתוי של המחשב וקשיי פענוח של כתב ידי
מחליטה על הדרך העתיקה והאינטימית ושולחת לכם מכתב.
גילה – הרבה זמן רוצה להתקשר וחושבת עלייך ועליכם המון, אבל מכשיר הטלפון הוא די קר, ולכן אני לא יוצרת קשר. אבל אתם בהחלט איתי.
רציתי לספר ולשתף אתכם בעיבוד ובהבנה של מה שקיבלתי מנעם ז"ל.
נעם, הרי ביקר אותנו לפני מספר שנים, ביקור שהשאיר בי חותם עז, ורק עכשיו אני מבינה.
עלינו לגלבוע – עמיחי, עודד, נעם ואני ודברנו. נוכח ההרים העצומים היתה לנו שיחה פילוסופית מעמיקה ובה הבנתי (מעבר לעובדת היותו חכם – באמת תלמיד חכם – ופילוסוף) שנעם ז"ל מייצג את האמונה האמיתית והטהורה של לבטוח בכוח עליון, ביטחון שקט ומיטיב, ביטחון שמאפשר ראייה של אחדות, של מעבר לאני והאגו של הפסיכולוגיה החילונית.
ועל כך קנאתי בו והתפעמתי ממנו. הוא מצא את דרכו. עובדה שאפשרה לו להתקיים קיום מלא וקרוב למהותו.
רק היום אני מבינה ואני חושבת שבזכות הימים שבהם זכינו לשהות במחיצתו התחלתי בחיפוש שמעבר לאני הגשמי, ואני רואה בו מורה רוחני.
רוצה לחלוק אתכם את עוצמת החוויה ולהודות לכם על שבזכות החינוך והערכים שהענקתם לו צמח ובנועם הליכותיו ואמונתו הבלתי אמצעית הוא השפיע על דרכי.
קיבוץ ניר דוד