נקודת היציאה מחניון הפיתול

צילום: חיים מאירסון

החניון שבו אנו עומדים נמצא בלב אזור מיוחד המאופיין בחורש טבעי ירוק, מתקנים חקלאיים עתיקים ונחלי מים זורמים – פינות טבע. אם הגענו בשעת התפילה נוכל לשמוע את קולות המתפללים המגיעים אלינו מקברו של רבי שמעון בר יוחאי הנמצא ממש מעלינו. 'מירון' הינו שמו של הר, מושב ונחל יפה אך הוא מזוהה היום בעיקר עם קבר הצדיק. קברו של ר' שמעון וקברי צדיקים רבים נוספים בגליל הופכים את האזור הזה למרחב רוחני ואפילו מיסטי.

בדרך כלל מחפשי הרוח וקברות הצדיקים אינם מגיעים אל הטבע והשרידים הארכיאולוגיים, וחובבי הטבע מתעלמים מהרוח הגלילית. אולם יתכן שישנו קשר בין המימדים האלה, ולא סתם צמחה הרוחניות המיוחדת דווקא בטבע הגלילי. האם ניתן לחבר את הרוח שבגליל עם הטבע המיוחד שלו? המסלול לוקח אותנו ממירון – קבר הצדיק, דרך חורש, נחל ומבני חקלאות עתיקים לצפת – עיר הקודש, ומפגיש אותנו עם החיבור המיוחד הזה של טבע ורוח.
בדרך כלל מחפשי הרוח וקברות הצדיקים אינם מגיעים אל הטבע והשרידים הארכיאולוגיים, וחובבי הטבע מתעלמים מהרוח הגלילית. אולם יתכן שישנו קשר בין המימדים האלה, ולא סתם צמחה הרוחניות המיוחדת דווקא בטבע הגלילי. האם ניתן לחבר את הרוח שבגליל עם הטבע המיוחד שלו? המסלול לוקח אותנו ממירון – קבר הצדיק, דרך חורש, נחל ומבני חקלאות עתיקים לצפת – עיר הקודש, ומפגיש אותנו עם החיבור המיוחד הזה של טבע ורוח.

עץ החרוב

צילום: חיים מאירסון

מהחניון נלך מזרחה עם ערוץ הנחל המסומן בשחור [ובשביל ישראל (לבן-כחול-כתום)] ונעבור במעבר מים מתחת לכביש אל השביל העולה אל הגדה הצפונית של הנחל. נעבור במעבר בקר מסתובב ונמשיך עד לאזור פתוח ורחב, ובמרכזו עץ חרוב גדול.

החרוב אינו אחד משבעת המינים. נסו להזכר היכן מופיע החרוב בתנ"ך, תווכחו לדעת במהרה שבאופן מפתיע הוא איננו מוזכר כלל בתנ"ך. המחקר הבוטני מלמד כי החרוב הגיע אלינו בימי הבית השני מאזור תימן עם שיירות הסוחרים שחצו את המדבריות. בהיותו פרי יבש שימש החרוב כמזון מצוין אשר מסוגל להישמר לזמן ארוך ובתנאים קשים. פרי החרוב מזין ובריא ומהווה מקור תזונה איכותי.

התחלנו את המסלול למרגלות קברו של ר' שמעון בר יוחאי (רשב"י) המהווה את אחד ממוקדי העליה לרגל המודרניים. אנשים מכל קצוות החברה מתאספים לתפילה מסביב לקברו של אחד מחשובי החכמים הארצישראלים של תקופת המשנה.

אם נתחקה אחר סיפור חייו של ר' שמעון נגלה שהחרוב ממלא בו תפקיד חשוב, במשך 12 שנה ניזונו ר' שמעון ור' אלעזר בנו מפירות החרובים במערה שאליה ברח על מנת להסתתר מפני הרומאים. בתקופה זו הוא למד עם בנו ר' אלעזר את סודות התורה ועל פי המסורת אף חיבר את ספר הזוהר- הספר היסודי בתורת הנסתר.

ר' שמעון איננו היחיד שניזון מחרובים, התלמוד מספר גם על ר' חנינא תנא מופלא שהיה ידוע בניסיו, שהיה ניזון במשך כל השבוע מכמות קטנה של חרובים (קב חרובים).

השפעת מזון איכותי ובריא על בריאות הגוף והנפש הינה תובנה ההולכת ומתפשטת בשנים האחרונות. תחומים חדשים שזו תפיסת הריפוי שלהם מתווספים למערכת הרפואה הפרטית ואף הציבורית. תחומים הוליסטים כגון נטורופתיה, רפואה סינית ועוד, עוסקים בריפוי על ידי עידוד מנגנוני הריפוי הטבעיים של הגוף המבוססים על תזונה טבעית, צמחי מרפא ופעילות גופנית. 'נפש בריאה בגוף בריא' הוא פתגם עתיק מתקופה קדומה, אולם יישומו בעולם המודרני הולך וגובר בשנים האחרונות.

האם מזון החרובים של ר' שמעון ור' חנינא הינו בגדר תזונה איכותית בלבד או שיש בו יותר מזה? לאנשי הסוד פתרונים. לנו העוסקים בנגלה לא נותר אלא ליהנות מצל החרוב ומפירותיו ולברכו בברכה העתיקה – "שכל הזרעים והנטיעות היוצאים ממך יהיו כמוך" (תענית ה ע"ב).

כתובת משמרות הכהונה מחפירות קיסריה

צילום: צילום:© פרופ' חווה אבי יונה

נמשיך עם השביל השחור בירידה אל ערוץ הנחל ונעבור לגדה הדרומית אל חורש אלונים. נחלוף על פני שילוט ירוק מימין ונתקדם בשביל עד למתחם מגודר במרכז הערוץ – עין תרון. ננוע עם השביל עד למדרגות היורדות ממשטרת עין תינה, נרד עם המדרגות לאפיק עד עין יקום ועץ אגוז המלך שלידו.

כאן אנחנו ממש מרגישים את הגליל; גדות הנחל התלולות, החורש והמים השופעים. אחרי הנביעה הדלה של עין תרון זהו כבר מעיין גדול. שמו הערבי "עין תינה" מזכיר את התאנים הגדלות כאן בבוסתנים וליד הנחל, אולם שמו העברי של המעיין – 'עין יקים' נראה לכאורה מוזר – המעיין אמור להקים מישהו? האם יקים הוא שם של אדם?

על מנת לענות על כך עלינו לשוב כמה אלפי שנים אחורה אל ימי התנ"ך: בפקודת דוד המלך הטיל הכהן הגדול צדוק גורל וחילק את משפחות הכוהנים ל-24 משמרות כהונה לפי סדר עבודתם בקודש (דברי הימים א' פרק כד): (ג) ויחלקם דויד וצדוק מן בני אלעזר ואחימלך מן בני איתמר לפקדתם בעבדתם:• (יב) לאלישיב עשתי עשר ליקים שנים עשר:

כלומר, יקים הוא שמה של אחת מהמשפחות העתיקות ביותר בארץ ישראל, משפחה הקיימת כבר בימי דוד המלך. כל עוד עבדו במקדש גרו משפחות הכהונה בירושלים וסביבותיה, אולם משחרב הבית עזבו הכוהנים את ארץ יהודה הכבושה בידי הרומים וחיפשו מקום מבודד המנותק מדרכי המסחר והערים הראשיות, מקום שיאפשר להן לשמור על ייחודם ככוהנים ועל הקפדתם על מנהגי הטהרה. הגליל היה המקום המתאים ביותר.

היכן בגליל גרו אותם משפחות? עדויות שונות מסיפרות חז"ל וממצאי הגניזה הקהירית נתנו לנו רמזים, אולם התשובה המפתיעה לא נמצא בארכיון הספרים. בשנות השישים נערכו חפירות ארכיאולוגיות בקיסריה, ושם נתגלו שברי אבנים, ועליהן רשומים שמות משפחות הכהונה ומקומות מגוריהן. בשורה ה-12 נמצאה התשובה: "משמרת שתים עשרה יקים-פשחור צפת".

נחל עמוד נמצא למרגלותיה של צפת, ושפע המים שבו שימש מקור פרנסה חשוב לתושבי צפת, כנראה מעיין זה גם שימש את תושבי העיר ובכללם את משפחת הכוהנים הנודדת – משפחת יקים.

כל עוד היה בית המקדש קיים התרכזו חיי הרוח והאנשים העוסקים בעבודת הקודש סביב בית המקדש. לאחר החורבן סימל המעבר לגליל את מעבר המרכז הרוחני מירושלים צפונה, ובמקביל לנדודי הסנהדרין והישיבות הגדולות הגיעו גם הכוהנים לגליל.

הרוח הגלילית לא נולדה באלף שנים האחרונות עם התפתחות המודעות לקברי צדיקים והעלייה אליהם. אופיו ההררי של הגליל, על החורש הצפוף שבו, שהיוו גורמים שהרחיקו את הדרכים הראשיות ואת הציוויליזציה בכלל, הם אלה שאפשרו את התבססות חיי הרוח היהודיים אחרי החורבן דווקא כאן, בטבע הפראי.

שרטוט של מבטשה

צילום: מתוך אתר תנועת הצופים .zofim.org.il

נמשיך לאורך אמת המים כ-100 מטרים עד לפיצול שבילים. נמשיך בשביל השחור לאורך האמה עד לבריכת מים, ומשם עוד כ-300 מ' עד עץ תות גדול המאפשר מנוחה אל מול הבוסתן המשוחזר. נתקדם עד למפגש שבילים  (שביל ירוק מגיע משמאל) ונרד עם השביל השחור דרך מעין מעבר חצוב בסלע עד למבנה עתיק משמאלנו – המבטשה.

אמת המים

צילום: חיים מאירסון

נתקדם עם השביל השחור לאורך הערוץ ולאחר 100 מטר נראה מימיננו טחנת קמח עתיקה.        

הטחנה שלפנינו נקראת טחנת איסכנדריה, והיא אחת מ-26 טחנות קמח עתיקות שנתגלו בנחל. חלק מהתחנות המשיכו לפעול ולייצר קמח עד למלחמת השחרור. טחנת הקמח פעלה בדומה למבטשה: אמת מים ששמרה על הפרש גובה מעל הנחל, נפלה לתוך ארובה על גלגל כפות גדול שהונע ע"י נפילת המים. הגלגל היה מחובר לאבן הרכב, אשר מתחתיה הונחו גרעיני החיטה. סיבוב האבן ומשקלה הכבד הביאו לריסוק הגרגרים וטחינת הקמח.

הדבר המופלא בטחנת הקמח, כמו גם במבטשה, הוא מקור הכוח, מקור האנרגיה להפעלת לחץ כה רב שיכול לבטש ולטחון. כוח נפילת המים הוא כה גדול, עד כי בימינו ישנן מדינות כמו נורווגיה ושוויץ שמרבית החשמל שלהן מיוצר על ידי כוח זה בתחנות הידרו-אלקטריות גדולות. כוחם של המים איננו החומר המרכיב אותם אלא תכונתם לזרום ממקום גבוה למקום נמוך.

כשנתבונן על קירות הוואדי המתנשאים מעלינו נבין שגם את החפירה הענקית הזו ביצעו מי הנחל הזורם כאן. גם כאן כוח המים אינו החומר שלהם, אלא ההתמדה, טיפה אחר טיפה, שנה אחרי שנה, שמותירה את רישומה בסלע וחורצת את הקניון של נחל מירון שאנו בתוכו, וכמאמר הפסוק  "אבנים שחקו המים" (איוב יד יט).

בטבע יש הרבה יותר ממה שנראה במבט ראשון, עולם הטבע אינו רק החומר הנראה לעין, כוחות נוספים, רבי עוצמה אף יותר ממנו, טמונים בו. ההבנה הזו ההתבוננות שהיא מביאה עימה, היא השער לעולם הרוח המדעי, הדתי, הרוחני.

מתקדמים בשביל השחור

צילום: חיים מאירסון

נמשיך אל הגשר ונפנה מיד אחריו ימינה, 300 מטר עד לבריכות שכווי.

הגיע הזמן לחוש את המים, לטבול או להשתכשך במימי הברכות. בצל עצי הדולב הענקיים המתנשאים  20 מטרים מעלינו. הברכות המדהימות עם הצל הירוק משרים אווירה מיוחדת, פסטורלית. זה המקום להיזכר בדרך ובשאלת הקשר בין הטבע והרוח. דומה כי מרכיבי הטבע של הגליל: הבידוד, המים הזורמים ועצי הפרי המיוחדים היוו את המצע להתפתחות הרוח הגלילית.

אם נחזור למקום שבו פתחנו ולסיפור ר' שמעון בר יוחאי נזכר כי מלבד עץ החרובים ליווה את ר' שמעון במערתו גם מעיין מים חיים. בניגוד לבור או מאגר האוספים את המים, מעיין הוא מקור מתחדש, המים כמו נולדים מבטן האדמה בזרימה בלתי פוסקת. ההתחדשות הזו המאפיינת את המעיין. היא גם מאפיינת את ר' שמעון בפרט ואת הרוח הגלילית בכלל.

ובחזרה אלינו המחפשים לשאוף קצת רוח – זה הזמן לעלות לגליל, לשבת בצל ליד נחל מפכפך ולתת לרוח הקלה לנשוב על פנינו הרטובות ממימי הנחל.

מבריכות שכווי נעלה במסלול הירוק העולה דרך נחל שכווי עד לבית העלמין של צפת. אפשרות שנייה לסיום המסלול הינה לחזור על המסלול הכחול בגדה הדרומית של נחל עמוד-מירון עד למדרגות המסומנות אדום שליד עין תינה. עליה במדרגות תביא אותנו אל משטרת אום-תינה ומשם – לחניון רשות הטבע נחל עמוד.