תפריט
3 שעות
3 ק"מ
פסח / יום העצמאות
3
אביב / סתיו
משפחה
גליל - גליל תחתון - גלבוע
תצפית מהר ברקן
צילום: ידידיה יוסף
תחילת המסלול בחניון הר ברקן הנמצא על כביש 667 – דרך נוף גלבוע. מהחנייה נלך עם סימון השבילים האדום לכיוון מגדל התצפית.
אנו עומדים עתה על ראש הגלבוע. הנוף מרהיב ופסטורלי. מצפון לנו מתחילה שדרת ההר המרכזית הלא הם הרי השומרון. ממזרח ניתן לראות הרי הגלעד שבעבר הירדן המזרחי. במרחק לפניהם העמק הוא עמק חרוד, והעמק שקרוב יותר אלינו הוא עמק יזרעאל. ההבדל בין שני העמקים הוא הבדל גאולוגי ואינו ניתן להבחנה בעין. את עמק יזרעאל על שלל המעיינות שבו מנקזים שני נחלים – הקישון למערב וחרוד למזרח. מולנו בעמק ניתן לראות את ראשית ההתיישבות הקיבוצית והמושבית בעמק יזרעאל. אולם מתחת לפסטורליה מסתתרים אתגרים, מאבקים ואפילו קללה עתיקה; נראה שהגלבוע מזמין את יושביו להתמודדות לא פשוטה, לגבורה מיוחדת.
נטייל ונכיר אנשים שונים מתקופות שונות, אנשים שחיו, אהבו ואף מתו, למען הגלבוע ולמען עם ישראל.
(בחודש מרץ, מועד פריחת אירוס הגלבוע, נוכל לראות אירוסים על יד החניה ולאורך שביל התצפית המעגלי. לצערנו, כבר לא נשארו מהם הרבה כיום, צריך לחפש את הבודדים שעדיין פורחים!)
בחגיגות ה-60 לקיבוץ גבע כתב דידי מנוסי את השיר הידוע 'בת שישים' השיר בביצוע הגבעטרון – להקת קיבוץ גבע – הפך לנוסטלגיה ולסמל נוסף של ההר.
בת שישים
מילים: דידי מנוסי
לחן: קובי אושרת
את ראשו של הגלבוע
מישהו צבע אדום,
מן הלול מודיע גבר
כי האיר היום.
בת שישים פוקחת עין
ונועלת נעלה.
יום גדול ממתין בפתח,
זה היום שלה.
יום גדול עומד בפתח,
יום צעיר וחדשני.
מגהץ הוא את קמטיה
ומוחק שנים.
כי אמיתית היא ולא סמל,
ולא דגל ולא אות.
העבר מאחוריה –
היא צופה אל הבאות.
היא גם סבתא וגם אמא,
גם נכדה וגם נינה.
בקיצור, היא מתחדשת
כמו עונות שנה.
אשת קיץ, אשת חורף,
אשת חיק ואשת ריב,
אך בלב עמוק מתחת,
שם תמיד אביב.
שם ידה המיובלת
וקשה כגזע עץ,
עדינה ומלטפת
ברכות אין קץ.
את ראשו של הגלבוע
מישהו צבע אדום,
מן הלול מודיע גבר
כי האיר היום.
בת שישים פוקחת עין
ונועלת נעלה.
יום גדול ממתין בפתח,
זה היום שלה.
בת שישים על פי הלוח,
אך בשאר המובנים –
היא בת שש עשרה בקושי,
או בת שש שנים.
הגת העתיקה
צילום: ידידיה יוסף
נמשיך בהליכה ונעבור סמוך לגת ובור מים עתיקים.
אם נגיע בקיץ ניווכח (בחורף המראה מאוד מתעתע) שהגלבוע הוא מקום מאוד יבש. לא יורדים עליו הרבה גשמים; יש בו רק שלושה מעיינות קטנים ויבשים ממים הנובעים רק לעיתים רחוקות; הנחלים המעטים המתחתרים בו הם נחלי אכזב; רק עצים מעטים צומחים פה באופן טבעי (כל אלפי האורנים שמכסים חלקים גדולים מהגלבוע – נטועים).
השם 'גלבוע' מורכב משתי מילים: גל (ערימת אבנים/הר), נובע. אפשר לדמות את הגלבוע לספוג ענק וצהוב. רובו של הגלבוע עשוי סלעי גיר- סלעי משקע ימיים שנוצרו בתהליך ארוך וממושך. הגיר הוא סלע קשה וסדוק ומים מחלחלים לתוכו בקלות יחסית לסלעים אחרים הפחות חדירים למים. כתוצאה מכך כל הגשם שיורד עליו נספג פנימה אל סלעי הגיר, יורד, מחלחל ונובע במספר מעיינות גדולים בעמקים שנמצאים תחתיו- עמק חרוד ועמק המעיינות. מכאן, ששמו, הולם אותו עד מאוד. יתכן והעובדה הגאולוגית הזו מסבירה את קללתו של דוד המלך: "הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם" (שמואל ב א:כא).
מים הם מצרך בסיסי בחיינו. צפוי היה שהיובש המאפיין את הגלבוע ירחיק מן הגלבוע כל התיישבות, אך הממצאים אומרים אחרת. אנו נמצאים ליד גת (מקום דריכת ענבים) ובור מים (המשמש לאגירת מי גשמים) עתיקים המוכיחים לנו מעל לכל ספק כי גם לפני מאות שנים אנשים התגוררו על הגלבוע. התיישבות בגלבוע אינה מלאכה פשוטה, ואכן, התחלת ההתיישבות בגלבוע לוותה בקשיים רבים. עקב המצב הביטחוני ששרר באזור לפני מלחמת ששת הימים הייתה הקמת קיבוץ מעלה גלבוע קשה מאוד ומסוכנת. בנוסף לקשיים שהזכרנו לעיל מקימי היישוב שעלו לקרקע בשנת 1962 התיישבו במקום מסוכן וחסר תשתיות. הדרך שהובילה ליישוב הייתה צרה ומסוכנת והנסיעה בה הייתה צריכה להתבצע ברכבים משוריינים. היאחזות הנח"ל מלכישוע עלתה לקרקע לאחר מלחמת ששת הימים ומאוחר יותר עברה לנקודת הקבע ושינתה את שמה למירב. השם 'מירב' נבחר משתי סיבות: 1) מי-רב, מים רבים. שם המציין שפע וניגוד לקללת דוד "הרי בגלבוע אל טל ואל מטר". 2) על שם מרב בת שאול המלך. (שסיפורו יובא בהמשך). בזכות אותם מתיישבים שוויתרו על ביטחונם, נוחיותם ועל תנאי חיים בסיסיים, כיום יש התיישבות בגלבוע, שעקב תנאיו הפחות נוחים להתיישבות עלול היה להישאר שומם מאנשים. כיום מוקם יישוב חדש במערב הגלבוע- היישוב נורית. היישובים האלה מעידים על נחישות, כוח רצון ועמל שהניבו ועוד מניבים תוצאות חיות ופורחות. כך, בנוסף לטבע המיוחד, אנו פוגשים כאן נוף אנושי מיוחד לא פחות.
חורשת האורנים
צילום: ידידיה יוסף
הסימון חוצה את הכביש (יש לחצות בזהירות!), נעבור על פני עצי חרוב גדולים וכשנראה שהשלמנו את הסיבוב הקצר, לא נחזור למגרש החנייה אלא נמשיך עם הסימון האדום אל מסלול 'העמק הנעלם' המסלול מסומן כולו באדום, יש לשים לב ולא לטעות ולפנות בסימון השחור שנפגוש. נגיע לגדר ולמעבר בקר, נעבור אותם וניכנס אל חורשת אורנים נטועים גדולה.
כעת נפליג אל העבר הרחוק, ותחת עצי האורן נלמד על מלחמתו של שאול בהר הגלבוע וננסה לדמיין קרב גדול וקשה לעם ישראל שנערך כאן – אולי במקום שאנו נמצאים כרגע.
הסיפור המופיע בספר שמואל א פרקים כ"ח ול' התרחש בימי מלכותו של שאול, המלך הראשון בישראל. שאול היה הראשון להקים צבא סדיר והוא ייצב את גבולות ארץ ישראל וביסס את ישיבתם של בני ישראל בארץ ישראל בסיום בתקופת ההתנחלות. באותה תקופה הפלישתים היו אויביהם המרים של ישראל, והם נאספו בהמוניהם בכדי להילחם בישראל. מקורם של הפלישתים שכונו 'גויי הים' באיי יוון (לא ידוע במדויק מהיכן) ובה בעת שעם ישראל התיישב בארץ ישראל הגיעו הפלישתים ממערב והתיישבו בארץ לאורך מישור החוף הדרומי. כך נוצר חיכוך מתמיד שיצר מלחמה מתמשכת בין הפלישתים לעם ישראל. יתרונם הגדול של הפלישתים היה טמון ביכולתם לעבד מתכות שונות ולייצר מהן מרכבות סוסים וכלי נשק.
המערכה הגדולה, אולי הגדולה ביותר, עם הפלישתים התרחשה בגלבוע: שאול אסף לוחמים וצבאו חנה "בעין אשר ביזרעאל"- מעיין גדול למרגלות הגלבוע (עין יזרעאל בו אפשר להשתכשך גם כיום נמצא בין צומת נבות לצומת יזרעאל). אך בטרם נמשיך עם הסיפור עולה כאן שאלה חשובה כיצד קרה שהקרב של שאול, שישב באיזור ירושלים (גבעת שאול המקראית), מול הפלישתים, שישבו באשדוד ואשקלון, מתרחש בצפון הארץ בגלבוע? עמק יזרעאל הוא מישורי ונוח למעבר ואכן דרך הים הקדומה עוברת כאן ממש מתחתינו. להערכת החוקרים הפלישתים כלל לא באו להילחם בישראל אלא עשו דרכם לארם, אך שאול כמלך הראשון של ישראל ומאחד העם רצה להראות את ריבונותנו בשטחנו, שכן אין זה הגיוני שצבא זר יחלוף ככה בשטח ממלכת ישראל החדשה כאילו היא לא קיימת, ולכן עלה עם הצבא צפונה לעמק יזרעאל.כפי שהיה נהוג אז שאול ניסה לקבל הדרכה מאת ה' – ע"י נביאים, באמצעות חלומות וע"י האורים והתומים – בכדי לקבל הנחייה לפני היציאה לקרב, אך ללא הועיל. בעקבות חטאו של שאול (הוא חמל על אגג מלך עמלק, ובניגוד לצו ה' לא הרג אותו) ה' לא ענה לו.
כמוצא אחרון פנה שאול לבעלת אוב (מכשפה המסוגלת לתקשר עם רוחות המתים בכדי לנבא עתידות). כיוון שהוא בעצמו רדף את בעלות האוב, הוא הגיע אליה מחופש וביקש ממנה שתעלה עבורו מן המתים את רוחו של שמואל הנביא. בעלת האוב העלתה את רוחו של שמואל, אולם בניגוד לציפיות של שאול – שמואל כעס על שאול בעקבות מעשהו והודיע לו את תוצאות המלחמה: 1) כתר המלוכה יילקח משאול ולא יעבור לבניו כי אם לדוד, 2) ישראל יפסידו בקרב, 3) שאול וכל בניו ימותו בקרב.
על אף הבשורות הקשות שאול לא היסס ויצא בראש צבא ישראל לקרב. "ופלשתים נלחמים בישראל וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר הגלבוע" (שמואל א לא:א). המלחמה הייתה קשה, רבים נהרגו, ובהם גם בני שאול – אבינדב, מלכישוע ויהונתן. בשלב מסוים ראה שאול שהוא מוקף בחיילי אויב והחליט החלטה קשה – לפנות אל נערו ולצוותו: "קח את חרבך ודקרני בה" (שם ד). הנער חשש וסירב, אך שאול, נחוש בהחלטתו שלא להיהרג בידי אויביו, נפל על חרבו ומת.
סופו הטרגי של שאול מעורר מחשבות. מצד אחד, הוא בחר ליפול על חרבו – התאבדות אסורה מן התורה, ומפתיע שמלך ישראל שאמור לשמש אות ומופת לכל העם ולדורות הבאים אחריו, בחר לעבור על הצו האלוקי הזה. אך מנגד, שאול בחר בכך על מנת שכבוד ישראל לא יתבזה, כפי שהיה קורה אם הפלישתים בעצמם היו הורגים אותו. לפי המפרשים, שאול חשש שאם היה נופל בידי הפלישתים היו ישראל יוצאים להשיבו וחיילים נוספים היו נופלים כתוצאה מכך ובנוסף, חשש שמא ימסור לאויבים מידע שיפגע בישראל. נקודה נוספת וחשובה – שאול ידע מראש מהן תוצאות המלחמה ובכל זאת יצא לקרב בראש העם. בסיטואציה המורכבת שעמדה בפניו, שאול היה יכול לבחור לפעול בצורה אחרת ובכך להציל את חייו, אך הוא בחר להמשיך ולקיים את ייעודו כמלך למרות המחיר האישי היקר שהיה כרוך בזה.
יהונתן בנו של שאול היה חברו הטוב של דוד. כשנודע לדוד כי מתו שאול ובניו בקרב, הוא קילל את הגלבוע שעליו נהרגו שאול ובניו: "הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם" (שמואל ב א:כא), קללה המורגשת עד היום, ואכן כמות המשקעים בגלבוע נמוכה משמעותית מאשר בכרמל הצמוד לו.
3000 שנה אחר כך החליטה ועדת השמות של מדינת ישראל להנציח את הקרב בשמותיהם של אחדות מפסגות הגלבוע: הר גיבורים, הר שאול, הר יהונתן, הר אבינדב, הר מלכישוע .
למרות שמלכותו ידעה עליות ומורדות ולמרות בעיות בהתנהלותו הפגין שאול בסיפור הקרב בגלבוע גבורה אדירה ומנהיגות למופת.
חורשת האורנים היא מקום אחרון במסלול בו נהנה מצל של ממש, בהמשך יהיו נקודות צל מועטות כאשר סוף המסלול חשוף לחלוטין.
זה הזמן לפתוח את התנ"ך ולקרוא, בעצב, את סיפור קרב הגלבוע ותוצאותיו:
א וּפְלִשְׁתִּים, נִלְחָמִים בְּיִשְׂרָאֵל; וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים, בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ. ב וַיַּדְבְּקוּ פְלִשְׁתִּים, אֶת-שָׁאוּל וְאֶת-בָּנָיו; וַיַּכּוּ פְלִשְׁתִּים, אֶת-יְהוֹנָתָן וְאֶת-אֲבִינָדָב וְאֶת-מַלְכִּישׁוּעַ–בְּנֵי שָׁאוּל. ג וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה אֶל-שָׁאוּל, וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת; וַיָּחֶל מְאֹד, מֵהַמּוֹרִים. ד וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ, פֶּן-יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ-בִי, וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו, כִּי יָרֵא מְאֹד; וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת-הַחֶרֶב, וַיִּפֹּל עָלֶיהָ. ה וַיַּרְא נֹשֵׂא-כֵלָיו, כִּי מֵת שָׁאוּל; וַיִּפֹּל גַּם-הוּא עַל-חַרְבּוֹ, וַיָּמָת עִמּוֹ. ו וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו וְנֹשֵׂא כֵלָיו גַּם כָּל-אֲנָשָׁיו, בַּיּוֹם הַהוּא–יַחְדָּו. ז וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-בְּעֵבֶר הָעֵמֶק וַאֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, כִּי-נָסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, וְכִי-מֵתוּ, שָׁאוּל וּבָנָיו; וַיַּעַזְבוּ אֶת-הֶעָרִים, וַיָּנֻסוּ, וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים, וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶן. {פ}
השלט בעין הסמל
צילום: ידידיה יוסף
נצא מהחורשה ונשים לב בעוברנו לעץ תאנה גדול ולוח אבן שכתוב עליו 'עין הסַמָל'.
המעיין היבש, נמצא מעבר לעץ התאנה.
מיהו אותו סמל שעל שמו נקרא המעיין?
הסמל הוא משה רוזנפלד. משה נולד בשנת 1904 במושבה מנחמיה. משגדל התגייס לשירותי המשטרה הארצישראלית- בריטית. כשהיה בדרגת סמל הופקד על משטרת שאטה (צומת השיטה) ועבר להתגורר בקיבוץ תל יוסף שבעמק.
ב7 לנובמבר 1935 פרצה כנופיה ערבית לפרדס האשכוליות של קיבוץ עין חרוד. רוזנפלד יצא לשם בליווי שוטר נוסף והגיע לואדי שמתחתינו. בעקבות קליפות תפוזים שהותירו אחריהם השודדים בדרכם הגיע למערה שעל יד המעיין. משה היה לבדו, שכן, השאיר את השוטר השני למטה על מנת שזה ישמור על סוסיהם. כשהגיע משה אל פתח המערה, ירו בו חברי הכנופיה למוות. (פרט מעניין- אותם שודדים היו חלק מכנופייתו של עז א- דין אל קסאם שעל שמו נקראים טילי 'הקסאם').
את רוזנפלד הספידו במילים 'נופלים ההולכים ראשונה' שכן הוא עלה למערה בגפו, על אף הסיכון הרב שהיה כרוך בכך. על מצבתו נכתב "הראשון לחללי היישוב במאורעות הדמים תרצ"ו. נפל חלל בהר הגלבוע בעמדו על משמר הלאום". רוזנפלד, שוטר יהודי בארץ ישראל שנפל על משמרתו, מבטא עמידה יהודית איתנה, המגיבה להתנכלויות ולא מבליגה על פגיעה ביהודים ובהתיישבות בארץ.
מבט מן המצפה
צילום: נאוה בן צבי
נמשיך בהליכה עד למצפה יפהפה – בו כדאי לנוח מעט לפני הירידה המצפה לנו.
המצפה הוקם לזכר סרן רמי בן צבי שנפל במארב מחבלים בי"א באדר 1987, בהיותו מ"פ בחטיבת גבעתי. רמי שהיה בן עין חרוד מאוחד נהג ללכת ברגל בשבתות מעין חרוד דרך העמק הנעלם, להתיישב על ההר ולהגות. טיוליו לגלבוע נרשמו על ידו בכתובים הרבים שהשאיר אחריו. הוא היה איש חינוך וחזון למרות גילו הצעיר.
אנו יושבים כעת במצפה ומשקיפים על העמק הפרוס תחתינו. העמק רחב הידיים מחולק לשלושה עמקים – עמק יזרעאל במערב (שמאל), עמק חרוד למטה מולנו ועמק המעיינות (או בשמו הקודם – עמק בית שאן) במזרח, החלק הנמוך יותר אשר לגדות הירדן. יישובי העמק שאת הקמתם ליווי קשיים אינספור – יתושים, ביצות ומחלות, התנכלויות מצד ערביי הסביבה, בעיות כלכליות וחוסר ניסיון חקלאי – עומדים כיום מלאי חיים ומלמדים על כוח של הציונות וכוח ההתמדה. מה קדם להקמתם של כל מושבי העמק והקיבוצים שבו, מה אִפשר את עלייתם לקרקע?
האדם שהדברים היקרים ביותר לליבו ושלמענם השקיע את כל מרצו היו רגבי אדמת ארץ ישראל היה 'גואל אדמות העמק' – יהושע חנקין.
חנקין נולד באוקראינה בשנת 1864 ועלה לארץ ישראל כנער צעיר עם משפחתו בעקבות הפרעות ביהודי רוסיה. משפחתו השתקעה במושבה גדרה ושם נישא יהושע לאולגה בלקינד (דודתו של אבשלום פיינברג מגיבורי ניל"י).
חנקין יצר קשרים טובים עם ערביי הארץ, למד ערבית והחליט לפעול למען גאולת אדמות א"י – קניית אדמות מערבים לשם התיישבות יהודית.
הוא רכש שטחים רבים שעליהם הוקמה רחובות וחדרה (שם גם קבע את מושבו), וכן רכש אדמות רבות בעמק יזרעאל ובעמק חפר. בעשרים שנות חייו האחרונות, היה מעורב ברכישתם של 600,000 דונם נוספים במקומות שונים.
חנקין, שהקדיש את חייו לקניית האדמות נפטר בגיל 81. בצוואתו כתב: "לפני שישים שנה ומעלה נתגלה לי ייעודי בחיים מטעם ההשגחה העליונה: גאולת הארץ לעמנו הכמה לה. מאוד דבקתי בייעודי זה.. נתתי את ליבי לגאולת שטחים שוממים נרחבים, הלכתי בגדולות ובמועט לא הסתפקתי".
יהושע חנקין השקיע את רוב שנותיו למען גאולת אדמות הארץ. מפעל החיים הזה לא היה פשוט, קמו לו מתנגדים הן מצד ערביי הארץ, הן מצד יהודי היישוב והן מצד השלטון העותמאני בארץ (שבזמן מלחמת העולם הראשונה אף הגלה אותו למספר שנים לטורקיה). חנקין יזם ופעל ללא לאות, ובזכות מעשיו הורחבה מפת ההתיישבות בארץ והוכשרו נקודות רבות ליישובים חדשים. פעילותו ומאמציו הניבו תוצאות חסרות תקדים שמשפיעות על חיינו עד היום.
חנקין נקבר ליד רעייתו אולגה במערה שחצב בגלבוע (כיום נמצאת בשטחו של גן לאומי עין חרוד), משקיף אל נופי העמק שכה אהב. הודות לאדמות שאותן רכש חנקין היה רצף התיישבותי לפני קום המדינה, שכן עמק יזרעאל הוא המחבר של ה-N ההתיישבותי
חנקין זכה להיות מונצח גם על בול דואר.
תל יוסף הישנה
צילום: ידידיה יוסף
לפנינו ירידה מאומצת שניעזר בה בעזרת יתדות. לאחר הירידה נלך בשביל העפר הרחב מסביב לשדה (ולא נחצה אותו) עד שנגיע לחניון תל יוסף הישנה, כאן נסיים את מסלולנו.
תל יוסף הישנה הוא המקום בו הקימה פלוגת גדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור ישוב זמני, אשר בהמשך הועתק למקום מושבו הנוכחי של קיבוץ תל יוסף.
אנו נמצאים למרגלות הגלבוע, נסתכל עליו וננסה לזהות את התוואי שבו הלכנו. מדוע נקרא העמק הנעלם בשמו? כשמסתכלים על הגלבוע, הוואדי שבו ירדנו מוסתר מעט וקשה להבחין בו.
בשנים שקדמו להקמת המדינה, התאמנו חברי ההגנה בואדי הזה, כשהם נעלמים מעיניהם של הבריטים.
במלחמת העצמאות ניטשו באזור קרבות, ולקראת סוף המלחמה, כבש הצבא העירקי את הגלבוע. אנשי העמק ערכו גיוס כללי ובלילה שלפני ההפוגה, אשר בעקבותיה נקבעו גבולות המדינה, טיפסו טיפוס מייגע לפסגת הר ברקן והעניקו למדינת ישראל את ראשו של הגלבוע.
הלכנו היום במסלול שמאגד לתוכו מספר סיפורים יוצאי דופן. שאול המלך, משה רוזנפלד, יהושע חנקין, המתיישבים בגלבוע ובעמק אז והיום וחברי המחתרות – כולם אנשי מעשה, אנשים שפעלו בגבורה, כל אחד בדרכו שלו והוסיפו לאזור המיוחד הזה ממד נוסף של ערך היסטורי, יהודי-ציוני, מרתק ומעורר השראה.