לטייל בדרכו

דרכי נֹעם – לזכרו של נֹעם מאירסון

טיול בצפון – המושבה ובית הקברות של כנרת

"כנרת שלי, ההיית או חלמתי חלום?"

מאת: אבידן ארנברג
13/04/2014

תוצאות חיפוש

קרדיט תמונה: חיים מאירסון

מה בסביבה

המושבה כנרת ובית הקברות כנרת נמצאים בבקעת הירדן באזור הנקרא 'ארץ כנרות'. אזור זה הוא חלק מבקע גאולוגי החוצה את ארץ ישראל מצפון לדרום – הבקע הסורי אפריקאי. הבקע שהחל להיווצר לפני מיליוני שנים מפריד בין שני לוחות טקטוניים הנמצאים מתחת לאדמה. היבשות יושבות על הלוחות האלה. התפר בין שני הלוחות, שם נמצא הבקע, הוא מקור לרעידות אדמה שפגעו באזור הזה בעבר. תוצאה נוספת של היווצרות הבקע הם המעיינות החמים שפרצו לפני הקרקע – חמת גדר, חמי טבריה, 'הגייזר' ליד קיבוץ שמיר ומעיינות רבים נוספים לאורך הבקע באזור ים המלח ובעבר הירדן המזרחי. הקרקע מסביב, כפי שניתן להתרשם, היא קרקע פורייה ומתאימה לחקלאות. עובדי האדמה של המושבה כנרת ויישובים נוספים באזור מגדלים זנים רבים ומגוונים של פירות וירקות וזוכים לאסוף שפע רב שהקרקע מניבה. חז"ל שיבחו את פירותיו המתוקים של האזור ואמרו על בקעת גינוסר הנמצאת מעט צפונה מאתנו: "דמתיקי פירא כקלא דכינרי" (שמתוקים פירותיה כקול כינור), (מגילה ו' ע"א).

מאפיינים

משך המסלול

1.5 שעות

אורך המסלול

1 ק"מ

לטייל בזמן

יום העצמאות / לג בעומר

מפה

3

עונות

קיץ / אביב / סתיו

דרגת קושי

עגלות

אזור בארץ

גליל - גליל תחתון - גלבוע

המסלול מתאים לנכים, מתאים לאופניים.

הדרך אל הטבע

לתחנה הראשונה נשים בווייז חצר כנרת (מושבה), חשוב לשים לב, שכן התוצאה הראשונה תיקח אותנו לקבוצת כנרת ולא למושבה. משם ניתן ללכת להתחלת רחוב המייסדים.

תחנה שניה: בית טריידל נמצא בקצה הרחוב אך אינו מופיע בווייז ניתן ללחוץ כאן

תחנה שלישית: בית הקברות כנרת, אם בחרתם לנסוע לבית הקברות יש להקפיד להמשיך דרומה לכיכר ולא לנסות לפנות שמאלה ישירות אל בית הקברות, המקום מועד מאוד לתאונות.

  • לסיפור הדרך
  • למפת המסלול

סיפור דרך

את הסיור שלנו נתחיל בכניסה למושבה כנרת (לא להתבלבל עם קבוצת כנרת הנמצאת מעט דרומה מאתנו). נצעד פנימה למושבה ברחוב המייסדים. מצד ימין נכנס לחצר כנרת ונתרשם מהמקום. לאחר מכן נמשיך לאורך הרחוב ונראה את בית משפחת טריידל הגבוה משאר הבתים. ביציאה חזרה, נחצה בזהירות את הכביש לבית הקברות הנמצא על שפת הכנרת ממש מעברו השני של כביש 90. נסיים את הסיור בשיטוט בין הקברים השונים ובהתרשמות מיופייה של הכנרת. אל תפספסו את ה"דקל שפל הצמרת" הנמצא בכניסה לבית הקברות.

מפת המסלול

סימני דרך

תחנה 1 הכניסה למושבה כנרת – שירים ומשוררים

חצר כנרת

הכניסה למושבה כנרת – שירים ומשוררים

צילום: חיים מאירסון

את הסיור  שלנו נתחיל בכניסה למושבה כנרת (לא להתבלבל עם קבוצת כנרת הנמצאת מעט דרומה מאתנו).

"כנרת, כנרת כנרת, הרוח לך שר, הרוח לך שר…", "שם הרי גולן הושט היד וגע בם בדממה בוטחת מצווים עצור…", "ראיתי ת'כנרת זוהרת בטורקיז…", "כנרת שלי, הו כנרת שלי, ההיית או חלמתי חלום?"

הכנרת היא מאגר המים הלאומי הגדול ביותר הקיים בארץ, אך מעבר לכך היא היוותה ומהווה השראה עבור אנשי רוח רבים. דמויות רבות הזכירו את הכנרת ברשמיהם, שיריהם ומסעותיהם ברחבי הארץ. מארק טוויין במסעו לארץ ישראל, המשורר והסופר אביגדור המאירי, נעמי שמר, נתן אלתרמן במחזהו "כנרת כנרת" ועוד רבים הושפעו מקסמה של הכנרת… מבין כל האישים שהושפעו מן האגם הגדול, נראה שהדמות הבולטת ביותר ששמה נקשר באופן מידי לכנרת היא רחל בלובשטיין.

מי הייתה רחל ששמה הפרטי והתואר 'משוררת' מספיקים לנו להבין במי מדובר? מה היה סוד הקסם שלה שגרם לבני תקופתה להתאהב בדמותה? מה גורם לבני דורנו עשרות שנים אחרי פטירתה לעלות לקברה, לשיר שיר, לספר סיפור ולהתרפק על אדם שמעולם לא פגשו?
ננסה בסיורנו במושבה כנרת ובבית הקברות הסמוך, להבין ולו במעט את סודה של רחל ואת קסמה של הכנרת שכה אהבה. הרוצים להתעמק בדמותה מוזמנים לקרוא את ספר שיריה ולהתרשם מהפשטות והיופי שבכתיבתה.

עם הרוח
close

לכנרת שמות רבים: ימת טבריה, ימת גינוסר, ים הגליל ועוד. היא מוזכרת בשם 'כנרת' לראשונה בספר במדבר לד:יא: "וירד הגבל ומחה על כתף ים כנרת קדמה". בספר יהושע יא:ב היא  מוזכרת כ"נגב כנרות". יש פירושים רבים למקור השם. יש הטוענים שצורתה הייחודית מזכירה כינור. מסכת מגילה, כאמור, מסבירה שפירותיה מתוקים כקול הכינור ועל כן שמה. יש המפרשים את שמה בהקשר לפרי 'כינרי' – השיזף (ראו פרק ההרחבה במאמרו של דר' משה רענן על השיזף המצוי. לשים קישורית).
כך או כך חז"ל ראו בכנרת ובאזורים סביב לה מקור של ברכה. אזור טבריה נקרא "טיבורה של ארץ ישראל". יש התייחסויות שונות לסגולות המרפא של המעיינות החמים סביב הכנרת – חמת גדר וחמת טבריה. מדרשים שונים המספרים על גאולת ישראל ועל בוא המשיח מתרחשים באזור בקעת ארבל. "כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת…" (ירושלמי, ברכות, א, א).
נראה שגם חז"ל ראו בכנרת ובסביבתה מקום מיוחד בעל סגולות חומריות ורוחניות רבות.

תחנה 2 חצר כנרת

חצר כנרת

חצר כנרת

צילום: חיים מאירסון

נצעד פנימה למושבה ברחוב המייסדים. מצד ימין נכנס לחצר כנרת.

במבנה שבחצר כנרת, שהוקם בשנת 1908 עברו כמעט כל האישים המשפיעים של העלייה השנייה: ארתור רופין, רחל המשוררת, מאיר רוטברג, א.ד. גורדון, ברל כצנלסון, נח נפתולסקי, זלמן שז"ר, חנה מייזל ורבים נוספים, חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות. תפקיד החווה היה להכשיר פועלים שבאו מאירופה לעבודה חקלאית בארץ. צורות ההתיישבות השונות שהתפתחו במהלך השנים, כמו הקבוצה, הקיבוץ והמושב, החלו כאן את דרכן. דגניה, עין חרוד ונהלל הם מן הישובים שהורתם בחצר כנרת; גם ארגונים המוכרים בחלקם עד ימינו התחילו בחצר כנרת – 'תנובה' ו'סולל בונה'.
בשנת 1911, שנים אחדות  לאחר ייסוד החצר הגיעה למקום חנה מייזל במטרה להקים חווה להכשרת פועלות עבריות לעבודה חקלאית בארץ ישראל – 'חוות עלמות'. החווה שפעלה במקום כשש שנים, עד למלחמת העולם הראשונה, אימנה פועלות רבות כדי שיוכלו לעזור לבני זוגן בעבודת האדמה. מייזל חינכה את הפועלות לניהול משק בית ולעבודה חקלאית, היא שמה דגש על גידול ירקות שונים. שגרת היום בחווה הייתה אינטנסיבית והתנהלה בדוחק. עם זאת, רבים מהעלמות שעבדו שם הרגישו סיפוק רב בעמלן.
בין הפועלות הראשונות שהגיעו למקום הייתה נערה, בהירת עור וכהת שיער שעלתה לארץ זה מכבר מרוסיה – רחל בלובשטיין, הלא היא רחל המשוררת. החיים בחווה השפיעו רבות על חייה, על שיריה ועל תפיסת עולמה. ההווי המיוחד והחוויות המיוחדות בחווה קיבלו ביטוי ברבים משיריה. גם אהבתה הרבה לכנרת החלה להירקם בשבילי החווה שהשקיפו על האגם הגדול.
בשירה 'אני', רחל מקבילה את עצמה למימי הכנרת: "כזאת אני, שקטה כמימי אגם". בשירה 'ואולי לא היו הדברים…' רחל נזכרת בימי העמל בחווה: "ואולי לא היו הדברים מעולם, ואולי, מעולם לא השכמתי עם שחר לגן, לעבדו בזעת אפי?" בשיר 'אל ארצי', אפשר לראות את צניעותה הרבה של רחל, הפשטות של חייה ואת אהבתה הרבה לעבודת האדמה, לטבע ולכנרת: "לא שרתי לך ארצי ולא פארתי שמך… רק עץ ידי נטעו, חופי ירדן שוקטים"

חצר כנרת עברה גלגולים רבים לאורך השנים ושימשה במשך שנים רבות כבסיס צה"לי. לאחר סגירת המקום הוא נפתח מחדש למבקרים משנת 2007. במקום נפתחו מוזיאון ומרכז הדרכה ומבקרים להנחלת מורשת העלייה השנייה וההתיישבות בעמק הירדן. כיום תושבי המושבה עוסקים בענפים שונים של חקלאות וחלקם עובדים במקצועות חופשיים מחוץ ליישוב.
לפני צאתנו מן המושבה, נטייל ברחוב המייסדים ונתרשם מבתיה הראשונים של המושבה הבנויים מאבן בזלת. בית משפחת טריידל, הגבוה משאר הבתים, היווה השראה למילים "ארמון רב תפארת" בשירו של יעקב פיכמן 'אגדה'.

עם הרוח
close

שירו המפורסם של יעקב פיכמן (גם הוא בן העלייה השנייה) נכתב בהשראת בית משפחת טריידל.

על שפת ים כנרת
ארמון רב תפארת
גן אל שם נטוע
בו עץ לא ינוע

מי גר שם? רק נער
כעוף בדמי יער
לומד שם תורה הוא
מפי הנביא אליהו

הס גל לא קולח
כל עוף הפורח
עומד ושומע
תורת אל בולע.

בשירו מתייחס פיכמן למדרש הידוע על יונתן בן עוזיאל. לפי המדרש בשעת לימודו של התנא עוף שהיה עובר מעליו היה נשרף מעוצמת לימודו. אולי בגלל הקסם והרוגע של הכנרת העוף  בשירו של פיכמן לא נשרף אלא מקשיב ללימוד התורה שיוצא מפי הנער.

תחנה 3 הדקל בכניסה לבית הקברות כנרת – "איש ונבו לו על ארץ רבה"

קבר אלמוני

הדקל בכניסה לבית הקברות כנרת – "איש ונבו לו על ארץ רבה"

צילום: חיים מאירסון

נחצה בזהירות את הכביש מערבה ונמשיך דרומה לבית הקברות הנמצא על שפת הכנרת ממש מעברו השני של כביש 90.

מדרש ידוע הוא (מדרש שוחר טוב תהילים כ') על אב ובנו ההולכים בדרך זמן ארוך. לאחר ימים רבים בשממה בלא סימן התיישבות כלשהו פונה הבן לאביו ושואלו: "אבא, מתי נגיע ליישוב קרוב?" האב מתמהמה מעט ולאחר מחשבה עונה לבנו: "בני, כאשר תראה בית קברות, תדע שהגענו למקום יישוב".
נראה, שאין כמו הסיפור הקצר הזה כדי להמחיש את משמעותו של בית הקברות של כנרת ואת הקשיים הרבים של אנשי העלייה השנייה. ספרים רבים נכתבו וסיפורים אינספור סופרו על החלוצים של העלייה השנייה. 'אנשי נבו', כך הם נקראו בספר שכתב עליהם שמעון קושניר, כוננו בסיס למה שבעתיד יהיה מדינת היהודים, אך רבים לא זכו לחיות כדי לראות את התנובה של עמלם (כמשה רבנו שראה את הארץ הנכספת מפסגת הר נבו). רבים מאנשי חזון אלו, אשר הגיעו מהגלות, מאקלים שונה, תרבות שונה ואורך חיים כללי השונה לחלוטין מכל מה שהיה בארץ ישראל בראשית המאה הקודמת, לא הצליחו לשרוד את השינוי.
סיפורים רבים של אנשי העלייה השנייה הם סיפורים טרגיים. המלריה, השחפת היכו בפועלים עולי אירופה. העבודה הרבה, אורח החיים השיתופי וקשיי השפה גם הם היוו מכשול לחלק מהעולים. אף האידיאליסטים ביותר נשברו לעיתים מן החום הכבד של הקיץ או בגשם ומן הקור בלא אמצעי חימום של החורף. הקברים הרבים מן התקופה הזו הם עדות לקשיים הרבים שהגיבורים אלו התמודדו אתם. בית הקברות הנמצא מול המושבה היפה והמוריקה – ממחיש זאת.
רחל, חלתה אף היא. לאחר שהות בצרפת לצורך לימודים, חזרה לארץ והתיישבה בדגניה. כאשר גילו בקבוצה שחלתה בשחפת, אולצה לעזוב את המקום. היא נדדה לערים שונות וגרה בצפת, ירושלים ותל אביב. אך ערגתה לכנרת מעולם לא דעכה.
בכניסה לבית הקברות ניתן לראות דקל תמיר המשקיף על הקבורים. האם זה ה'דקל שפל צמרת' שרחל מזכירה בשירה המפורסם 'שם הרי גולן'? מן הכניסה לבית הקברות נתקדם מעט לכיוון הכנרת. כאן על שפת הכנרת, צמוד לקבריהם של רחל ושאר אנשי העלייה השנייה וחלוצי ההתיישבות, נעצום עיניים ונקשיב לרחש הגלים המתנפצים אל החוף ומתמזגים עם שירה של רחל 'גם סכר שכחה בניתי לי מגן, הנה היה כלא היה, על ברכי אכרע על שפת אגם סואן, לשתות ממנו לרווחה'; נקשיב לרשרוש הרוח בדקל וניזכר במנחה הדלה של רחל בשירה 'אל ארצי': "רק עץ ידי נטעו, חופי ירדן שוקטים…". נביט בסירות דייג השטות באגם ונזכר: "חופי ירדן: מלא זהר יום. סירת דוגה; אשכב אשתה שיקוי שלום".
נעלה לכיוון בית הקברות ובזמן שנשוטט בין הקברים בחיפוש אחר קברה של רחל נוכל אולי להבין קצת

עם הרוח
close

מנגד/רחל

קשוב הלב. האזן קשבת:
הבא? היבא?
בכל צפיה
יש עצב נבו.
זה מול זה – החופים השנים
של נחל אחד.
צור הגזרה:
רחוקים לעד.
פרוש כפים. ראה מנגד
שמה – אין בא.
איש ונבו לו
על ארץ רבה.

בשירה 'מנגד' רחל מתייחסת להר נבו המוזכר במקרא. כזכור, משה עלה על הר נבו הנמצא בעבר הירדן המזרחי ומשם תצפת על הארץ – אך אליה לא נכנס. מה הצפייה של רחל שלא הצליחה להגשים? מה רצתה ולא השיגה? ומה לגבינו? מה ה'נבו' שלנו? לקראת אילו דברים בחיים אנו מצפים ועמלים מבלי יכולת לממש אותם? האם על כל אדם נגזר שיהיה לו "נבו" – משהו בחיים שירצה בכל מאודו אך לא יוכל להשיג?

תחנה 4 קבר רחל – "אבואה כנרת לנוח בבית קברותייך"

קבר רחל

קבר רחל – "אבואה כנרת לנוח בבית קברותייך"

צילום: חיים מאירסון

קברה הפשוט של רחל מהווה מוקד עלייה לרגל לציבור ישראלי מגוון ואף לתיירים. זכור לי שהגעתי לקברה של רחל לפני מספר שנים וראיתי קבוצה של אמריקאים עומדים סביב הקבר ומקשיבים למדריך המסביר על ייסוריה של רחל ועל תרומתה לעליה השנייה ולתרבות הישראלית. "מה לאמריקאים ולרחל המשוררת?" תהיתי. רחל ייצגה בעיני את הישראליות במיטבה. נראה שהפשטות של רחל הצליחה לחדור לאנשים רבים הרחוקים מההוויה הישראלית. שיריה תורגמו לשפות רבות כמו אנגלית, צ'כית, סלובקית, אספרנטו, פולנית ועוד.
מטיילים רבים נוהגים להוציא את ספר השירים המונח בתא קטן סמוך לקברה, "צריחות שצרחתי…היו למחרוזת מילים מלבבת, לספר שירי הלבן". הספר המרופט מעיד על השימוש הרב שנעשה בו. עיינו בספר וקראו מספר שיריה. ייחודה של רחל, בין היתר, הוא בפשטות של השירים ובקיצור המאפיין אותם.
חייה של רחל, היו רוויי עצב והרבה ציפייה. רחל רצתה בכל מאודה להביא ילד לעולם. "בן לו היה לי! ילד קטן, שחור תלתלים ונבון…" כתבה בשירה 'עקרה', אך לא הגשימה רצון זה. לאחר שעזבה את כנרת עקב מחלתה, היא לא מצאה מזור במקומות אחרים. דווקא בתקופה זו היא כתבה שירים רבים שחלקם הולחנו ללחנים מוכרים. לקראת סוף ימיה ואף ביומה האחרון רחל הרגישה בודדה. היא נפטרה לבדה בבית חולים בתל אביב. בשירה 'אם צו הגורל' ביקשה רחל להיטמן בבית קברות כנרת. "אם צו הגורל לחיות רחוקה מגבולייך – תתניני כנרת לנוח בבית קברותיך".
חייה של רחל היו מלאי עצב. הכנרת – שאליה לא שבה בחיים; אהבות שלא מומשו; רצונה העז להביא ילד לעולם – גם לזה לא זכתה. אך, עם זאת, היא חיה חיים מלאי ציפייה! ציפייה לעבודת האדמה שכה אהבה. ציפייה לפגישות עם אחיותיה, אחיה וחבריה שחיו מעבר ים. ציפייה לחיי שותפות ובניית חברה חדשה וצודקת. נראה שסיפור חייה מגלם בתוכו את סיפורה של אנשי העלייה השנייה, אנשי מעשה, עם הרבה ציפיות שגם בימים קשים ביותר לא וויתרו על חלומם. "בכל ציפייה יש עצב נבו".

עם הרוח
close

רחל אהבה מאוד את סיפורי התנ"ך והתחברה לדמויות שונות בה. בשירה 'רחל' היא רואה את עצמה בדמותה של רחל אמנו. גם רחל אמנו הייתה עקרה תקופה ארוכה ואולי גם בחייה אפשר לראות מוטיבים טרגיים. כמו קברה של רחל אמנו גם קבר רחל המשוררת נהיה מוקד עליה לרגל לישראלים רבים. אילו מוטיבים נוספים היו משותפים לרחל המשוררת ולרחל אמנו?

הֵן דָּמָהּ בְּדָמִי זוֹרֵם,
הֵן קוֹלָהּ בִּי רָן
רָחֵל הָרוֹעָה צֹאן לָבָן,
רָחֵל – אֵם הָאֵם.

וְעַל כֵּן הַבַּיִת לִי צַר
וְהָעִיר – זָרָה,
כִּי הָיָה מִתְנוֹפֵף סוּדָרָהּ
לְרוּחוֹת הַמִּדְבָּר;

וְעַל כֵּן אֶת דַּרְכִּי אֹחַז
בְּבִטְחָה כָּזֹאת,
כִּי שְׁמוּרִים בְּרַגְלַי זִכְרוֹנוֹת
מִנִי אָז, מִנִּי אָז!

תחנה 5 בית הקברות – "איך אוכל לשכוח חסד נעורים"

קברה של נעמי שמר

בית הקברות – "איך אוכל לשכוח חסד נעורים"

צילום: חיים מאירסון

מכאן אפשר להמשיך לשוטט בבית הקברות ולזהות שמות מוכרים – ברל כצנלסון, דב בורוכוב, נעמי שמר ורבים מאנשי העלייה השנייה.
הלווייתה של נעמי שמר שנערכה לפני כעשור משכה אליה אנשים רבים מכל הארץ. ראש הממשלה הגיע ועוד מכובדים רבים. רבים משיריה של רחל הולחנו על-ידי נעמי שמר, גם היא חיה בכנרת וגם היא אהבה את הארץ בכל מאודה. בהלווייתה הייתה אווירה ממלכתית ופשוטה כאחד. מצד אחד ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, הגיע ללוות בדרכה האחרונה את הדמות הלאומית הזו ואתו המוני אנשים מכל הארץ. מצד שני, במהלך הטקס שרו משיריה היפים והפשוטים ולא נאמו בזה אחר זה לדבר בשבחה של האישה המוכשרת הזו. צעירים ומבוגרים, בני דורות אחדים, כולם באו להיפרד.
שירי כנרת בכלל ושיריה של רחל בפרט נטועים עמוק בהווייתנו. חלומותיה הכבירים על בניית חברה צודקת ושוויונית, רצונה להפריח את החקלאות בארץ וגעגועיה לשיבת עם ישראל למולדתו העתיקה, שזורים בפכים קטנים של אהבות נכזבות, חברויות אמת ועמל סיזיפי בעבודות המשק. המסירות האינסופית לרעיון שכלל לא ידוע אם יתגשם בסופו של דבר מרתקת אותנו עד היום להתחקות אחר דמותה הצנועה והמרשימה של רחל ואנשי העלייה השנייה.
גם נעמי שמר 'נשבתה' בסוד קסמה של רחל והלחינה משיריה. נראה שהשיר המוכר ביותר המקשר בין שתי הדמויות הנפלאות הללו מקשר גם את שתיהן לכנרת:

שם הרי גולן, הושט היד וגע בם!
בדממה בוטחת מצווים: עצור.
בבדידות קורנת נם חרמון הסבא
וצינה נושבת מפסגת הצחור.

שם על חוף הים יש דקל שפל צמרת
סתור שיער הדקל כתינוק שובב,
שגלש למטה ובמי כינרת
ובמי כינרת משכשך רגליו.

מה ירבו פרחים בחורף על הכרך,
דם הכלנית וכתם הכרכום.
יש ימים פי שבע אז ירוק הירק,
פי שבעים תכולה התכלת במרום.

גם כי אִִוורש ואהלך שחוח,
והיה הלב למשואות זרים –
איך אוכל לבגוד בך, איך אוכל לשכוח
איך אוכל לשכוח חסד נעורים?