חיפוש מסלולים

מה בסביבה

חורבת עתרי וחורבת מדרס הן שרידים של ישובים יהודיים בשפלת יהודה. שפלת יהודה היא אזור גאוגרפי השוכן במעבר בין הרי יהודה למישור החוף. במסלולנו נעבור ליד שני ישובים- צפרירים וגבעת ישעיהו. בחורבת עתרי, חורבת מדרס וחורבת שוע שבהם נעבור היום, ישנם שרידים של מחילות מסתור ממרד בר כוכבא. האזור  הינו חלק משמורת טבע הנקראת פארק עדולם.  שפלת יהודה: שפלת יהודה נמצאת ב... קרא עוד

טיולים בשפלה - כוכב בשפלת יהודה

מעתרי למדרס - בעקבות מרד בר כוכבא

מה בסביבה

חורבת עתרי וחורבת מדרס הן שרידים של ישובים יהודיים בשפלת יהודה. שפלת יהודה היא אזור גאוגרפי השוכן במעבר בין הרי יהודה למישור החוף. במסלולנו נעבור ליד שני ישובים- צפרירים וגבעת ישעיהו. בחורבת עתרי, חורבת מדרס וחורבת שוע שבהם נעבור היום, ישנם שרידים של מחילות מסתור ממרד בר כוכבא. האזור  הינו חלק משמורת טבע הנקראת פארק עדולם.  שפלת יהודה: שפלת יהודה נמצאת ב... קרא עוד

נֹעם מאירסון

מאפיינים

  • מתאים לאופניים
  • מתאים לכל הגילאים. לא לעגלות. (בחורף המחילות עלולות להיות מלאות מים). גם בחורבת עתרי, גם בחרבת שוע וגם בחורבת מדרס יש מערות מסתור מימי בר כוכבא בהן נוכל לזחול. נדרש פנס. בנוסף מומלץ להביא בגדים להחלפה.

סימני דרך

  • תחנה 1 בר כוכבא- חרבת עתרי
  • תחנה 2 חרבת שוע- "וירד יהודה":
  • תחנה 3 בריכת המים - כוכב מאכזב
  • תחנה 4 חרבת מדרס - מתי יבוא משיח?
    •  
    • משך המסלול
    • 5 שעות
    •  
    • אורך המסלול
    • 4 קילומטר
    •  
    • לטייל בזמן
    • העומר / יום העצמאות / לג בעומר
    •  
    • מפה
    • 9
    •  
    • עונות
    • אביב
    •  
    • דרגת קושי
    • עגלות
    •  
    • אזור בארץ
    • הרי יהודה - שפלה

מאפיינים

  • מתאים לאופניים
  • מתאים לכל הגילאים. לא לעגלות. (בחורף המחילות עלולות להיות מלאות מים). גם בחורבת עתרי, גם בחרבת שוע וגם בחורבת מדרס יש מערות מסתור מימי בר כוכבא בהן נוכל לזחול. נדרש פנס. בנוסף מומלץ להביא בגדים להחלפה.

הדרך אל הטבע

ניסע על כביש ירושלים-תל אביב (כביש מס' 1) ובמחלף שער הגיא נפנה לכיוון בית שמש. נמשיך בכיוון הנסיעה, נחלוף על פני בית שמש, נעבור את צומת האלה ונתקדם עד  גבעת ישעיהו. נחפש פנייה ימינה לכיוון מצפה משואה: מול הפנייה יש פניה שמאלה לכיוון חרבת מדרס (פארק עדולם). נפנה בה ונמשיך עם הסימון הירוק לפי השילוט עד לחניה של חורבת מדרס.  שם נשאיר רכב שימתין לסיום המסלול. נחזור אל הסימון הירוק, נפנה ימינה לכיוון חרבת עתרי, נגיע לצומת T בה נפנה שמאלה (עם הסימון כחול), ונמשיך עד לחניה שמתחת חורבת עתרי (מסומנת במפה - נ.ג 406).

 

 

סימני דרך

  • תחנה 1 בר כוכבא- חרבת עתרי
  • תחנה 2 חרבת שוע- "וירד יהודה":
  • תחנה 3 בריכת המים - כוכב מאכזב
  • תחנה 4 חרבת מדרס - מתי יבוא משיח?
  • תחנה 1

    בר כוכבא- חרבת עתרי

     

    מחניית הרכבים נעלה לחרבת עתרי (נ.ג. 406) עם הסימון הירוק ונסתובב בין השרידים.

     

    עם התקדמות העלייה יתגלו לנו אט אט בראש התל שרידים של ישוב עתיק. בשיטוטנו בכפר נבחין בשרידי בתים וגם מקוואות, עדות לישוב יהודי: נמשיך ישר עם השביל עד שנראה מימיננו מדרגות שיורדות לבור- מקווה, ומשמאלנו - מבנה ציבור גדול. ב-1999 חפרו במקום הארכיאולוגים בועז זיסו ואמיר גנות, והם זיהו את המקום ככפר יהודי מימי הבית השני. כמו כן הם גילו כי מעל לשכבת היישוב מימי הבית השני קיימים ממצאים מאוחרים יותר של שכבת יישוב נוכרי מן התקופה הביזנטית: מעל מבנה הציבור נוכל לראות רצפת פסיפס מרשימה, וגת גדולה מאד ובה בור עמוק מאוד. בבור נמצא 'שכלול טכנולוגי' מהתקופה הביזנטית- בורג לסחיטה. החוקרים שיערו, שמבנה הציבור שימש כבית כנסת. ניכנס למבנה הציבור, נפנה ימינה ונגיע לירידה למקווה. אם נרד פנימה נגלה שמהמקווה נמשכת מחילה שניתן לזחול בה.

    כשהחופרים הגיעו למקווה שנמצא ליד מבנה הציבור, הם מצאו בתוכו 12 שלדים, אחד מהם ערוף ראש. מה קרה כאן?

    ע"פ הממצאים היישוב חרב בעקבות מרד בר כוכבא.

    בשנת 66 לספירה פרץ בארץ מרד נגד הרומאים – המרד הגדול, מרד החורבן. המרד נכשל, ובשנת 70 הרומאים החריבו את בית המקדש. 62 שנים אח"כ פרץ מרד נוסף, והפעם היה ניסיון להפיק לקחים מהמרד הקודם ולהתכונן כראוי. דבר זה נעשה בכמה דרכים.

    1. אגירת נשק: ליהודים היה אסור להחזיק נשק, אך הם מצאו לכך פתרון: רבים מהיהודים היו עבדים של הרומאים ובתור שכאלו היו אחראים על ייצור הנשק לצבא הרומי. חלקם היו גורמים לתקלות מכוונת - 'פשלות בייצור'. כתוצאה מכך הרומאים לא היו מעוניינים בנשק הבעייתי, והיהודים שמרו אותו לעצמם ולאט החלו לאגור אותו.

    2. מערכות מסתור: הצבא היהודי היה קטן וחלש בהרבה מהצבא הרומאי וחיפש דרך להשיג יתרון על הצבא 'המסורבל' של הרומאים בעזרת חציבת מערכות מסתור מתחת לישובים. היהודים חפרו מחילות המחברות בין חללים תת קרקעיים קיימים, ובכל פעם שהצבא הרומי התקרב, הם יצאו, תקפו ושבו למסתור. הרומאים לא העזו להיכנס לתוך המחילות המפותלות. המחילה הנמשכת מהמקווה והמחילות שנראה בהמשך היום – כולן חלק ממערכת מחילות אלו. רוב מערכות המסתור נחפרו בשפלה משום שהמסלע בשפלה הוא הקירטון הרך והקל מאד לחציבה.

    3. מנהיג אחד: בניגוד למרד הגדול, בו היו מחלוקות רבות ומנהיגים רבים שנלחמו זה בזה, הפעם היה מנהיג אחד. נפרט עליו בהמשך.

    המרד פרץ בשנת 132 לספירה. במשך כשנתיים המורדים שרדו, עד שאדריאנוס קיסר רומא שלח לארץ כחמישה לגיונות (לגיון - 5000 לוחמים), מספר גדול בהרבה ממספרם בזמן המרד הגדול (66-73). לא בכדי חוקרים רבים מכנים את מרד בר כוכבא בשם מרד החורבן - ולא המרד הגדול, גם בגלל כמות הצבא הרומי שנלחם כאן וגם בגלל עוצמת החורבן, שלטענת חוקרים רבים היה גדול ומשמעותי מהחורבן במרד הגדול. הרומאים דיכאו את המרד, כשבראשם המצביא יוליוס סוורוס; הם עברו מכפר לכפר, ובשנת 135 הגיעו למעוז המרכזי של המרד – העיר ביתר. לאחר שצרו עליה, הם החריבו אותה בתשעה באב. אנו מוצאים תיאורים מזעזעים של חורבן זה במדרשי חז"ל. הפליטים האחרונים ברחו למערות המפלט במדבר יהודה (נרחיב על כך בהמשך). בעקבות המרד יהודה נחרבה לגמרי. תיאור על כך ניתן למצוא בספרו של דיון קסיוס (היסטוריון רומאי שחי במאות השניה והשלישית לספירה) - 'ההסטוריה של רומא': "...רק מתי מספר מהם ניצלו למעשה. חמישים ממבחר מצודותיהם ותשע מאות ושמונים וחמישה מן הנודעים שבכפריהם נהרסו עד היסוד. חמש מאות ושמונים אלף איש נהרגו בפשיטות ובקרבות, ואילו את מספרם של אלה שנספו ברעב, במגפה ובאש- מי ימנה? כך הפכה כמעט יהודה כולה לשממה...".  כך גם במדרש:

    "כנסו שמונים אלף קרני מלחמה לכרך ביתר והיו הורגים בה אנשים, נשים וטף, עד שיצא דמם מן הפתחים ומן הסבכות ומן הצינורות, והיה הסוס שוקע בדם עד חוטמו, והיה הדם מגלגל אבנים של ארבעים סאה, והולך בים ארבעה מילין. שמא תאמר שקרובה (ביתר לים) - רחוקה היתה מן הים ארבעה מילין."- מדרש זה מתאר בצורה מזעזעת את כמות ההרוגים והדם שהיו בביתר לאחר נפילתה: הדם יצא מכל מקום בעיר, והיה גבוה כ"כ עד שהגיע לחוטמו של סוס. כמות הדם היתה כה גדולה עד ששטף בזרימתו אבנים שמשקלן 40 סאה- (משקל כבד). הדם נשטף עד הים, למרות שביתר לא הייתה קרובה כלל לים. (איכה רבה פרק ב'); "וכרם גדול היה לו לאדרינוס שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל, כמן טבריה לציפורי. והקיפו גדר מהרוגי ביתר במלוא קומה ובפישוט ידים. וגזר עליהם שלא יקברו, עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם וקברום" (איכה רבה פרק ב'). המדרש ממשיך לתאר את מספר ההרוגים ע"י ההיקף העצום של הכרם הרומאי אותו גידרו בעזרת הגופות, ומוסיף רובד המתאר את האכזריות הרבה ואולי את האקט המאיים בו השתמשו הרומאים בגופות היהודים להרתעה.

    הסנהדרין עברה מיבנה לגליל, ואוכלוסיית היהודים בארץ קטנה בשליש. יהודים רבים עזבו את ארץ ישראל, הקיסר גזר גזירות דת - איסור מילה ואיסור סמיכת החכמים. יהודים שעברו על הגזרות האלו ונתפסו הוצאו להורג, וביניהם אחדים מ'עשרת הרוגי מלכות'. יהודה חרבה, ליהודים אסור היה להיכנס לירושלים, ולמשך כ-1800 שנה לא היה ישוב יהודי באזור יהודה (למעט חברון וירושלים). השלדים שנמצאו פה מעידים, כנראה, על החורבן שהתחולל כאן. 

     

  • תחנה 2

    חרבת שוע- "וירד יהודה":

    נמשיך בשביל הירוק ונרד אתו לערוץ (השביל מתעקל חזרה לכוון שממנו באנו). כשנגיע לערוץ נראה פיצול ופנייה ימינה ל'שביל הקנים' (סינגל אופניים) בסימון שבילים שחור. נלך בו. לאחר כ300 מטרים השביל חוצה את הכביש שבו הגענו (הסימון הוא של שביל אופניים). אחרי כ1.5 ק"מ נגיע לצומת טי, ושביל ג'יפים, שם נפנה ימינה. נמשיך עם השביל השחור, ולאחר כ300 מטרים נגיע לראש כיפה קצת קרחת, מלאה בורות ומערות –חרבת שוע.

     

    הגענו לגבעה עם בורות, עתיקות, ומערות מסתור, בהם אפשר לזחול [עם פנס].

     

    באזור בו אנחנו מטיילים נמצאים נחל שלה, נחל שוע, מערת שוע, והפארק כולו נקרא פארק עדולם. השמות האלו מרמזים לנו על סיפור חשוב שאירע כאן.

    בספר בראשית פרק לח מסופר על שהתרחש לאחר הסיפור הטרגי של מכירת יוסף. יהודה, שמילא תפקיד מרכזי בפרשייה זו, ירד מאת אחיו שבהר אל השפלה - אל "איש עדולמי ושמו חירה". ירידה טופוגרפית, מן ההר לשפלה, הנתפסת על ידי  חז"ל גם כירידה רוחנית:  "וירד יהודה מאת אחיו- שירד מגדולתו."

    יהודה נשא את בתו של שוע לאשה, ונולדו להם שלושה בנים - ער, אונן ושלה. יהודה לקח אישה לער בנו, את תמר. ער מת, ואונן ייבם את תמר, אך גם ער מת. יהודה הורה לתמר להמתין עד ששלה יגדל וייבם אותה גם הוא. הזמן חלף, ויהודה לא לקח את תמר לבנו שלה, ובנוסף - אשתו של יהודה מתה עליו. יהודה הלך לתמנה לגזוז את צאנו, ותמר ששמעה על כך, הגיעה לשם אף היא, התחפשה ופיתתה את יהודה. בחשבו שהיא זונה יהודה נתן לה עירבון - חותמו, פתילו ומטהו - עד שישלח לה גדי עיזים כתשלום.

    לאחר 3 חודשים שמע יהודה שתמר זנתה (היה ניכר שהיא בהיריון...) וציווה - "הוציאוה ותישרף". אך תמר שלחה אליו את העירבון שהותיר בידה, וטענה – "לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ, אָנֹכִי הָרָה". יהודה הבין את שאירע  והודה בטעותו - "צדקה ממני". ובכך קיבל שמו 'יהודה' משמעות נוספת: לא רק ההודיה של אימו לבורא העולם על הולדת בנה, אלא גם וידויו שלו - ההודאה שלו בחטאו.

    מן ההיריון נולדו לתמר זרח ופרץ. פרץ הוא סב-סבו של  דוד המלך:

    "ואלה תולדות פרץ: פרץ הוליד את חצרון; וחצרון הוליד את רם; ורם הוליד את עמינדב; ועמינדב הוליד את נחשון; ונחשון הוליד את שַׂלְמָה; ושַׂלְמוֹן הוליד את בועז; ובועז הוליד את עובד; ועובד הוליד את ישי; וישי הוליד את דוד"  (רות ד יח-כב).

    השאלה שעולה מיד היא, כיצד מתוך מעשה בלתי מוסרי שכזה של  יהודה (שלא עמד בהבטחתו לתמר ואחר כך פנה אל אישה מופקרת) נולד דוד המלך?

    ואכן, גם לדוד היה סיפור דומה; גם הוא נכשל וחטא עם בת שבע. גדולתו היתה בכך שהודה בחטאו. כמו אצל סב-סבו, בתוך החטא מסתתרת הגדולה - היכולת להודות ולומר "צדקה ממני" (פסוק כו)

    הגדולה הזו מורכבת משני יסודות:

    ראשית, עצם היכולת להתוודות מול כולם. יהודה יכול היה להכחיש את המעשה, וכמעט אין ספק שעקב מעמדו החשוב היו מאמינים לו, ולמרות זאת עמד בפני כולם, ועם הבושה והביזוי הכרוכים בכך הודה בחטאו.

    שנית,  האבחנה בין מעשה החטא עצמו לבין מהות האדם. ליהודה היתה היכולת להצביע על העשייה השלילית, אך להפריד בינה לבין אישיותו שלו ולהבין שלא הפך לרשע. אולי היכולת הזו הקיימת במשפחת דוד המלך היא שהביאה את חכמינו לטבוע את האמרה: "דוד הקים עולה של תשובה", הוא סלל לדורות הבאים את הדרך להודות ולהכיר בטעות, ובכך לפתוח שער לחזרה בתשובה.

    גם בחורבת שוע ישנן מערות מסתור, וגם הן ממרד בר כוכבא. המערות קשות לזחילה ולתנועה, ומי שחפץ באתגר מוזמן להיכנס (לא לילדים קטנים). אחרים אולי יעדיפו לשמור את הנאת הזחילה לחורבת מדרס, שם הזחילה פשוטה יותר.

     

  • תחנה 3

    בריכת המים - כוכב מאכזב

     

    לאחר כ200 מטרים נוספים בשביל נראה מימיננו את מאגר המים של הישוב צפרירים.

     

    נמצא צל ונתיישב. לחורבת מדרס, שם ניכנס לזחילה מהנה במערכת מסתור נוספת מימי בר כוכבא.

    מיהו אותו בר כוכבא? עד שנות ה-50 לא ידעו מה שמו האמיתי של מנהיג המרד. המקורות שהיו בידינו עד אז היו מעטים מאד. יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון שבזכותו אנו יודעים בפירוט רב על התקופות שקדמו למרד הזה, כבר לא היה בין החיים בזמן מרד בר כוכבא. בנוסף, המקורות שהיו בידינו סתרו זה את זה:

    מצד אחד, במקורות היהודיים הוא הוזכר כ'בר כוזבא'. כך בירושלמי, (מסכת תענית ד,ה): "תני ר' שמעון בן יוחי: ר' עקיבא היה דורש "דרך כוכב מיעקב'' - דרך כוזבא מיעקב". רבי עקיבא כד הוה חמי בר כוזבה, הוה אמר: דין הוא מלכא משיחא (כשהיה רואה ר' עקיבא את בר כוזבא היה אומר: 'זהו מלך המשיח')".

    מצד שני, ההיסטוריון הרומי אווסביוס (מראשוני הנוצרים, חי בקיסריה וכתב חיבורים היסטוריים חשובים) שכתב על מרד בר כוכבא, ציין - "באותה עת הונהגו היהודים בידי אדם אחד ושמו בר כוכבאס (שפירושו 'בן כוכב') – למעשה, לסטים ושואף רצח..."

    בשנת 1950, מצאו בדואים בני שבט התעמרה במערות מורבעת- מערות ששוכנות במצוקי נחל דרגה - ממצאים עתיקים. רולאן דה וו, ארכיאולוג צרפתי הגיע למקום וחפר שם תחת השלטון הירדני בשנים 1951-1953. הוא חשף במערות אלו ממצאים, בהם ממצאים ממרד בר כוכבא כמו יריעות תפילין ואיגרות מימי המרד.

    בשנות ה-60 מדינת ישראל החליטה על מבצע מדבר יהודה, שבו יצאו ארכיאולוגים לסקור את המדבר ולמצוא ממצאים לפני שישדדו ע"י הבדואים. יגאל ידין, שחפר בנחל חבר, מצא גם הוא ממצאים חשובים מימי מרד בר כוכבא, בהם איגרות רבות שחלקם אף חתומות ע"י מנהיג המרד בעצמו- כמו האיגרת שנמצאה במערת האיגרות בנחל חבר-

     - "משמעון בר כוסבא לאנשי ענגדי, ל(מס)בלא (ו)ליהו(נ)תן ב(ר) בעין שלום, בטב אתן יושב(י)ן אכלין ושתין מן נכסי בית ישראל ולא דאגין לאחיכן לכל דבר". באיגרת זו, נוזף מנהיג המרד, שמעון בר כוסבא, באנשי עין גדי, שיושבים ואוכלים בשלווה בזמן ששאר העם עסוק במלחמה

    מכאן מתברר שמו האמיתי של המנהיג - שמעון בן כוסבא. ואם כך, מה פרוש 'בר כוכבא' ו'בן כוזיבא'?  ככל הנראה, עם פרוץ המרד רבים ראו בו משיח (כמו שאמר עליו ר' עקיבא) ולכן קראו לו בר כוכבא - כוכב. משנכשל, שינו את שמו לבן כוזיבא - מלשון כזב, אכזבה.

     

  • תחנה 4

    חרבת מדרס - מתי יבוא משיח?

    לאחר כ1.6 ק"מ, נגיע לכביש, עם צומת משולטת. נפנה למעלה, לכוון 'חרבת מדרס', ומיד עם הכביש ימינה. לאחר כ150 מטרים נגיע לחנייה של חרבת מדרס. משם נעלה עם השביל הירוק ונגיע לעץ חרוב גדול מאד שנוכל לעצור בצלו למנוחה קצרה. נעלה עם השביל הכחול למערכת המסתור ונרד לכניסה של המערה.

     

    הזחילה במערה דורשת פנס. משך הזחילה כעשרים דקות, וכיוון התנועה הוא חד-סטרי. לכן יש להקפיד על כניסה מהפתח העליון ויציאה מהפתח התחתון. ניכנס למערה ונתחיל לזחול. הדרך מסומנת בחיצים. תוך כדי הזחילה נוכל לשים לב לכך שהמחילות נחצבו כמערכת מפותלת וקשה מאוד לתנועה- דבר המונע מצבא גדול ומסורבל כמו הצבא הרומי להיכנס ולהילחם בתוכן.

    הזכרנו קודם שרבי עקיבא, גדול הדור בתקופת המרד, אמר על בר כוסבא שהוא "מלך המשיח". בשנת 135 לספירה המרד נכשל, ואותו 'משיח' מצא את מותו בביתר. ייתכן, שהתבוננות בדמותו של שמעון בר כוסבא דרך המקורות היהודיים, תעזור לנו להבין קצת את שהתרחש שם. חשוב לציין, כי כאשר מסופר בתלמוד שרבי עקיבא אמר על בר כוסבא שהוא מלך המשיח, "אמר לו רבי יוחנן בן תורתא: עקיבא, יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן דוד לא בא". כבר בתחילת המרד, כאשר הוא נחל הצלחה, היו שחלקו על רבי עקיבא והטילו ספק בדבריו.

    התלמוד מספר לנו גם על המוטו של בר כוכבא - 'אל תעזור ואל תפריע': משפט המופנה כלפי מעלה, שכוונתו היא 'אנחנו נסתדר לבד'. התלמוד ממשיך ומספר על הריגת אחד מחשובי התנאים, מנהיגם הרוחני של הנצורים בביתר - רבי אלעזר המודעי – על ידי בר כוכבא בעצמו, בגלל כעס וחשד שווא בריגול.

    סיפורים אלו פותחים לנו צוהר להתבונן במי שהנהיג את המרד: בדרך בה הנהיג צבא ובדרך בה הוא התייחס לאחרים בשעת כעס.

     

    פגשנו היום בשני מנהיגים גדולים - יהודה ודוד.- שגדולתם התבטאה גם ביכולתם להודות בחטא, בטעות. לכך נדרשת ענווה רבה. המנהיג, אליו מתפלל עם ישראל, אמור להיות מזרע בית דוד לא רק מבחינה פיזית אלא גם ברמתו הרוחנית כפי שהתגלתה כאן.

    לאורם אפשר לבחון את דמותו של בר כוכבא. רבי עקיבא ראה בבן כוסבא מנהיג גדול, מצביא ברמה גבוהה, מפקד שמצליח להילחם ואפילו לנחול הצלחה כנגד הצבא הרומי במשך כשנתיים, ולכן הוא נהיה לנושא כליו. אבל אין זה מספיק. לבן כוסבא חסרה הענווה, הן כלפי מעלה: באמירה המופנית כלפי שמיים 'אני יכול להסתדר בלעדיך, אני לא צריך אותך', והן כלפי אנשים אחרים כדוגמת אלעזר המודעי:

    נראה, שכדי להיות מלך המשיח, המנהיג צריך לכבד את עמו ולהוקיר כל אחד ואחד מנתיניו. על מנת להגיע למקום כזה נדרשת ענווה רבה מודעות לכך שאינו גדול יותר מבני עמו, ואין לו הזכות לפגוע בהם. עליו להיות אדם סובלני, המקבל כל אחד כפי שהוא ואינו מנסה לכפות על אנשים אחרים את דעתו.

    ישנו מדרש הנוגע בנקודה זאת. "...שכן משה מבקש מן הקב"ה בשעת מיתה, ואמר לפניו: ריבונו של עולם, גלוי לפניך דעתו של כל אחד ואחד מהם, ואין דעתו של זה דומה לדעתו של זה. ובשעה שאני מסתלק מהם, בבקשה ממך: אם ביקשת למנות עליהם מנהיג, מנה עליהם אדם שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו..." (מדרש תנחומא, פנחס, א).

     

    אבל לא רק המנהיג, כל אחד צריך לשאול את עצמו את השאלות שעלו בטיול: האם ישנם זמנים בהם, כמו בר כוכבא בשעתו, הוא אינו מתחשב באנשים סביבו, מרגיש גבוה מהם וחכם מהם. באלו מקומות בחיינו אנו יכולים לנסות ולשפר את עצמנו, לנהוג במעט יותר ענווה, להכיר בטעויות שלנו ובצדק הקיים בדרכו של האחר.

     

    נצא ממחילת המסתור. מכאן נוכל לרדת לרכב. למעוניינים -ניתן להמשיך למסלול מעגלי קצר במדרס העתיקה הנמצאת על הגבעה שמעלינו. שביל זה מוביל אף הוא אל חניית הרכבים.


     

תגובות | הוספת תגובה

מסלולים באזור

מסלולים חמים

אפשרויות הדפסה