כ"ב באב תשס"ו
לכתוב משהו על נעם…
הדבר הראשון שעלה לי בראש לאחר שנודע לי על מותך בקרב, לאחר שהתעשתי,
היה "דרכיה דרכי נעם" – כך היה נעם, כך היית, הכול בנעם, הכול בחיוך.
כולם מזכירים את החיוך שלך, תן גם לי להזכיר אותו. היה מספיק לכולם. נעם אתה היית ותישאר חבר, איש שיחה.
זיכרון קטן שתמיד יחזיר לי את החיוך לפנים הוא אולי איזה דבר קטן שנכנס בעקבות הדיבור שלך באנגלית. כשהיינו נפגשים היינו שואלים אחד את השני:
Everything is all right???? עם R כזו מתגלגלת שהייתה גורמת לשנינו לצחוק. סתם דרך כזו לומר שלום בחיוך.
יש דבר משיעור א' שאף אחד מהחבר'ה בישיבה לא ישכח –
הוועידה השבועית לענייני התעלות רוחנית שייסדת בשיעור, והייתה לשם דבר בישיבה. נושא הישיבה היה מה אנחנו יכולים לתרום אחד לשני ולשיעור כולו – כמה למה ואיך…
האמת שאני לא זוכר מה היו המסקנות, רק את עצם דיבוק החברים שהשפיע על כולם.
בטח לך יש מה לומר על זה, והאם זה היה שייך או לא שייך וכמה ולמה ואיך ואפשר להמשיך ולדון מצד זה ומצד אחר…
נעם, אני אוהב אותך, אחי, ואתה חסר. תשמור על עצמך ועלינו. אני מקווה ובטוח שהכול טוב שם למעלה.
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים ביחד עם כל הגיבורים והקדושים שמסרו נפשם למען העם והארץ.