נעם
אני מנסה להיזכר בכמה שיותר דברים שקשורים בך. זה מצחיק אבל אני לא מצליח להעלות זיכרונות רעים. אמנם בישיבה כולם היו חברים של כולם, אבל בגלל שאתה גם היית צעיר הסתובבת עם הכיתה שלנו קצת יותר מהאחרים (עם חבורת החנונים).
לימדת אותנו הרבה. לימדת אותי הרבה על העולם, על עם ישראל ועליי. לימדת אותי ללכת עם הכישרונות שלי, עם מה שאני אוהב ומה שאני טוב בו. היינו יושבים שעות לתוך הלילה בדיבורים של הכול. תמיד היית מחזק את כולם ואותי במיוחד.
אני אשכרה מרגיש שאני חייב לך המון. הרבה ממי שאני עכשיו זה בזכותך. ממך למדתי על השמחה, שתמיד תמיד היית שמח, על הענווה, שבשבילי תמיד היית סמל הענווה. ועל איך להיות בן אדם. תמיד היית מוחה על עוולות שהיו מפריעות לך והיית מנסה לתקן בצורה המיוחדת שלך. אפילו היית טוב בכדורגל…
כשאני חושב עליך, אני חושב על חליל. כן, כן, הכלי נגינה ההוא, שקולו ערב וצח אך קטן ולא מתבלט. שאם נושפים לתוכו חזק מדי הוא יזייף. אבל כשאדם יודע להפיח בחליל את הרוח הנכונה, מנגינתו עולה מעלה מעלה ומושכת איתה את השומעים. המנגינה שנטמעה ממך, נעם , היא כזאת שכל המקשיב לה היה מתחבר לעולם שלך ועולה איתך במעלות הקדושה. אבל המנגינה הזאת לא פסקה. אלו שזכו להיות לצדך זכו ללמוד את המנגינה ולנגן אותה. מנגינה נעימה, מנגינת נעם.
לא אשכח אותך לעולם אחי. תעזור להקב"ה לשמור עלינו ותכניס איזו מילה טובה שם על עם ישראל. כי עם כל מה שאנחנו זקוקים לך פה למטה, אני יודע , שזקוקים לך יותר שם למעלה. אז כמו שעזרת לנו פה, אני בטוח שזה בדיוק מה שאתה עושה למעלה.
מתגעגע ואתגעגע.
ג'וש (ממצפה…)
נ.ב. תודה על הכול!