ח"נ חיובי:
ב"ה אני לומד בישיבה תורה.
ויש לי הרבה רצון להתעלות. אני שואף לגדול בלי הגבלה בעומק, ברוחב ובעוצמה.
יש לי אהבה לטוב, יש לי רצון לדבקות בטוב ובהדבקות בקב"ה. אני רואה את חיי ואינני רואה שום משמעות לחיים ללא עבודת ה' והדבקות בו.
כיוון שאלו חיי ואין לי משהו אחר חשוב יותר, אני מוכן להשקיע את כל המאמצים, את כל המשאבים הנפשיים, את כל המשאבים הרוחניים, עד כדי שכחת הגוף, ואת כל המשאבים השכליים למטרה זו, באיזה כיוון שהוא הנכון.
לפיכך טוב לי בחיים – הם מאירים לי כי יש להם תכלית, וכיוון ש"כל הנמצא לשמי ולכבודי בראתיו" אז יש לכל העולם תכלית, התכלית "שלי" . ואני קשור לכל העולם. וכל העולם נתון לשיקול זה, כי הוא נברא לשימוש, והנה אם אני נמשך אחריו אני יורד ומוריד את העולם כולו אתי. ואם אני משתמש בו ונמשך אחרי בוראי, הנה אני מתעלה והעולם כולו מתעלה איתי.
אמנם ממילא יש בחירה חופשית. ראה את יצר הרע "והנה טוב מאד" זה נותן את יכולת ההתעלות. הוספת טוב, הוספת כבוד שמים. אך זה יוצר ניסיון. כשמנסים להתקדם הגוף מושך למטה, ולא נותן לצאת ממנו, לא נותן להתעלות. אך זה בדיוק הניסיון. שיכול להיות ח"ו בזיון, ויכול להיות קידוש השם, הוספת טוב. התעלות רוחנית אדירה. וכך צריך להתייחס לקשיים, כשלבים בעלייה, כאתגרים.
ומתוך ראיית הטוב, הקיים, והעתיד לצמוח, לשאת את הראש מתוך בטחון גדול שלא יטוש ה' עמו, ואני בתוכם. שהרי גם בי ניצוץ מעם ישראל האלוקי. חיי הם בעצם לא חלק מחיי האדם תחת השמש, האדם הנע סביב עצמו, מתוסכל וחסר מטרה, חסר אמת וחסר מוסר. אלא חלק ממארג אלוקי של חיות, של הופעת שם ה' בעולם. חלק מעבודת הכלל, חייל במלחמה הגדולה בקטנות, ברשעות, בכל הקליפה של המציאות, ומאחורי ואיתי כל העם.
והקב"ה עוזר לי יד ביד בהשגחה פרטית, ממשית.
ונושא אני תפילה לה' – צור העולמים, שלא יביאני לידי ניסיון, וכל הקשיים והמעצורים לא יהפכו לביזיון, לא יחלישו, לא יעצרו, אלא אצליח להחזיק ראש, להתמלא באומץ, ולהמשיך בדרך העולה. בדרך הגאולה, שתלך ותתעצם ויגיע משיח צדקנו, ויבנה את בית המקדש השומם עכשיו ונגיע ליום ש"יהיה ה' אחד ושמו אחד", אמן.