ישנו ספר עתיק ומפורסם בשם "חק לישראל". זהו סדר לימוד יומי לכל בר-ישראל. הספר מכיל קטע מכל סוג בתורה – פסוקים מהתורה, מהנביא, מהכתובים, פרק משנה, קטע גמרא, קטע זוהר ותוספת של כמה הלכות וקטע מוסר. את הספר סידר רבינו חיים ויטאל זיע"א, תלמידו הגדול של האר"י הקדוש. סדרם של הקטעים ושיבוצם כל אחד ביומו הוא על פי יסודות הקבלה. הספר בנוי כמו חומש – לפי פרשות – ומחולק לימים: יום א' של פרשה פלונית, יום ב' וכו'. בני עדות המזרח רובם ככולם נהגו ונוהגים ללמוד בו – או אפילו רק לקרוא בו – מידי יום ביומו. קטנים כגדולים.
בחלק של הזוהר – בחר רבי חיים ויטאל בקטעים מהזוהר על אותה פרשה – מלבד מפרשיות שאין זוהר עליהן או מסיבות מיוחדות – לפני מועדים מיוחדים וכדומה – שאז מובאים קטעים ממקומות אחרים.
הרגיל בלימוד ספר זה, כמו גם בספרים קדושים אחרים, יודע שפעמים רבות יש גילויי 'השגחה פרטית' נפלאה. איך דווקא הקטעים שנבחרו על פי הקבלה לאותו יום מתאימים לאירועים של אותו יום.
ב"חק לישראל" של היום, יום רביעי של פרשת עקב, מובא באופן מפתיע קטע זוהר מפרשת ואתחנן (וגם בימים שלפניו). למרות שיש גם זוהר על פרשת עקב (ומובא למחרת ביום ה), הזוהר פותח ומפליג במעלת המוסרים נפשם על קידוש ה' ומקביל אותם לצדיקים שכל ימיהם באהבה עזה לה' וכו'. בהמשך הקטע, שבו מדובר על ה'מקומות' הרוחניים הנפלאים שזוכים המוסרים נפשם על קידוש ה' ואוהבי ה' אומר הזוהר (אינני זוכר את לשונו בדיוק) – מקום זה – נעם שמו – ועליו נאמר לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו – דהיינו שדוד המלך ביקש מה' בפסוק זה שיזכה לראות את המקום המרומם הזה שנקרא נעם – לחזות בנעם ה' – ולבקר בהיכלו.
בקוראי קטע זה בזוהר, לאחר תפילה עם הנץ החמה, טרם שמענו על בשורת החילוץ, היה ברור כשמש שהזוהר מדבר על נעם שלנו ועל מקומו הגבוה ומבשר לנו משהו לגביו. נשאר רק לקבל טלפון כמה דקות אחר כך ולשמוע שנעם , שנמצא במקום ששמו נעם, זוכה לבוא לקבורה.
ישנו דבר פלא – ברכת הטוב והמטיב שתיקנו לאומרה בכל ברכת המזון. הברכה נתקנה על שהובאו הרוגי ביתר לקבורה – "הטוב" שלא הסריחו "והמטיב" – שהובאו לקבורה. עצם ההודיה אולי מובנת, אך הפלא – מה שייך לחבר את ההודיה הזו לברכת המזון – שכל יהודי ויהודייה לדורותיהם באוכלם לחם יודו על כך שהובאו הרוגי ביתר לקבורה. כל כך הרבה ניסים היו לישראל, ומדוע להודות בקביעות דווקא על כך, ומדוע דווקא בברכת המזון?!
שמעתי מרבי, הרב טוניק שליט"א, את הטעם לדבר זה: כידוע ישנן שלוש ברכות לפני ברכת הטוב והמטיב . חז"ל מלמדים אותנו: את הראשונה – תיקן משה רבינו על המן – והיא ברכה כללית על עצם המזון. השנייה – תיקן יהושע כשנכנסו לארץ. את השלישית תיקן שלמה המלך – ותוכנה בקשה על ירושלים והמקדש, שנבנו בימיו. מה עניינם של אלו דווקא לברכת המזון ? בברכת המזון אנו מודים לה' על השפע שנותן לנו, על הארת פניו אלינו המתגלה במזון. הברכה הראשונה – היא ברכה כללית על עצם המזון – כפי שהתגלה בנס המן שירד לישראל. משנכנסו לארץ – החלו ישראל מקבלים את שפעת הטוב מה' דרך ארץ הקודש – ולכן אנו מודים לה' על השפע הטוב שלו העובר דרך הצינור של ארץ הקודש. משנבנו ירושלים והמקדש הגיע כל השפע דרך המקדש – ולכן לאחר המזון התחלנו מתפללים על ירושלים והמקדש, צינורת השפע והארת פני ה', ומברכים את ה' עליהם "בונה ירושלים". אך לאחר החורבן נשארנו יתומים – מה כעת? כל הצינורות נותצו – אין מקדש, אין ירושלים ואין ארץ. האם אפסה תקווה? מהיכן יבוא המזון מעתה? מהיכן והאם יאיר ה' פניו אלינו?
בא הנס של הרוגי ביתר – שבמשך חודשים רבים בחוץ לא הסריחו ושהובאו לקבורה, וגילה לנו – ה' אתנו גם כאן, ה' מאיר את פניו גם בשיא החשיכה – גם בהרג העצום של מיליונים בביתר, שעמו נגנזה כל תקוות גאולה קרובה, גם שם ה' מאיר לנו פניו, טוב אלינו, מטיב לנו. שם גילינו צינור חדש לשפע, למזון, לחיים ותקווה – ה' אוהב אותנו, טוב ומטיב, גמלנו ויגמלנו לעד ומכל טוב לא יחסרנו – בתוך כל חשכה והסתרה – תהי' גדולה ככל שתהיה.
פה ועכשיו, ההרגשה כל כך ברורה בשיעור הנורא שה' עשה כאן בשלבים ברורים. ביום הזה שהותרו הרוגי ביתר לקבורה – וחז"ל מדייקים בלשונם – לא שנקברו כולם באותו יום, אך ניתנה האפשרות לכך. גם נעם שלנו הותר לבוא לקבורה, ניתנה האפשרות, כשבפועל ייקבר הלילה, ט"ז באב. אך ההפרדה הכל כך לא מצויה בין המיתה לקבורה, והתפילות מסוג שלא הכרנו שהתחלנו להתפלל – "ריבונו של עולם תעזור שיצליחו לחלץ את הגופה, שתהי' קבורה , שיהי' קבר", והבשורה שה' אכן שמע את תפילתנו – עוררה כאן ועכשיו את השיעור שעם ישראל חוזר עליו בכל פעם שסועד – גמלנו, גומלנו ויגמלנו לעד. בתוך הדבר הנורא, ה' מאיר את פניו, מחייך ואומר, אני איתכם גם כאן, ועכשיו יותר מתמיד, בתוך השכול אני מצמיח נחמה – ללמד אתכם שאני תמיד איתכם בכל מצב, רק טוב ורק מטיב – ואם בקשיים קשה לכם לראות את הטוב – אני דואג להראות לכם גם את זה – ומזה בא לנו הידיעה הברורה כי " ומכל טוב לעולם אל יחסרנו".
ויהי רצון שנעם, מהמקום שנקרא נעם – שכל הנמצאים בו מתענגים על נעם ה', מקום רבי עקיבא וחבריו, שאין למעלה ממנו – יבקש עלינו, שמהנעם הזה שזכה לו יומשך גם עלינו "ויהי נעם ה' (אותו שנאמר עליו לחזות בנעם ה') עלינו" ונזכה לראות בפועל ממש איך כל המצב הקשה מכל הזויות והבחינות מתהפך לטובה גמורה ולגאולה שלמה. ובבנין ציון תנוחמו.