מילים לזכרו

שמשון נוביק

למשפחת מאירסון,

זכיתי להיות חברותא של נעם בגמרא במשך חצי שנה כאשר נעם היה בשיעור ד', בזמן חורף האחרון שלו לפני הגיוס (אם אני זוכר נכון). יש לי המון דברים לספר על אותה חצי שנה וגם על שאר ההיכרות שלי עם נעם, כי גם גרתי אתו המון זמן באותה דירה בישיבה.

עם נעם בעיקר הייתי מתווכח, אבל וויכוחים עם נעם, המיוחד שבהם היה שהם היו מקדמים. מעולם לא הייתה בוויכוחים הללו ח"ו איזושהי טינה אישית, אלא הכול היה על מנת להתקדם.

מאז ומעולם, מסוף אותה חצי שנה, נהגתי לומר על נעם שהוא לימד אותי איך לומדים גמרא. כשהתחלתי ללמוד אתו הייתי צעיר ממנו בשנתיים, אני הייתי בשיעור ב', והוא היה בשיעור ד', ועד אז למדתי לבד. כשנכנסתי לשיעור של הרב עמיאל נאמבורג הוא אמר לי שאני חייב למצוא חברותא, אז קבעתי עם נעם. והתחלנו ללמוד ופתאום גיליתי עד כמה ללמוד עם נעם (וללמוד עם חברותא בכלל) זה דבר מקדם ומועיל להבנת הסוגיות. אחרי שהייתי אומר לו איך אני מבין את הסוגיא כולה או את הרמב"ן המסוים שלמדנו, נעם היה אומר לי: "אוקיי, זו הבנה אחת, בוא ננסה להבין אחרת", וכך בסבלנות אחרי שהיה מקשיב לכל הנאום שלי היה מסביר לי את שיטתו בסוגיא, ואחרי ויכוח הגון בד"כ היינו מוצאים שהדרך נמצאת איפשהו באמצע, ולאט לאט נעם לימד אותי איך הלימוד ביחד כל כך מקדם, ומאז שלמדתי עם נעם שוב לא יכולתי ללמוד לבד. למדתי ממנו איך על כל סוגיא אפשר להתבונן מהמון זוויות וכולן מאוד אמיתיות. משם והלאה הלימוד שלי היה נראה אחרת, ותמיד אמרתי זאת לנעם. הוא ידע שהוא כ"כ קידם אותי. לא המשכנו ללמוד כי הוא התגייס, אבל אני תמיד הכרתי לו טובה על אותה חצי שנה, וזו הייתה הנקודה של נעם אצלי, הוא ממש בנה אותי.

אני נזכר שאחד הוויכוחים "העקרוניים" שהיו בינינו היה על דרכי לימוד, ואני ממש זוכר מאותו ויכוח את הענווה של נעם, שכן היום אחרי שנתיים אני מודה בצדקת דבריו.

היה לנו ויכוח איך צריך להיות הסדר שבו רואים את הראשונים – האם קודם הראשונים "ההלכתיים" או קודם הראשונים "המפרשים", האם קודם לראות רי"ף – רא"ש-ר"ן או קודם לראות רמב"ן-רשב"א-ריטב"א-חידושי הר"ן? אני טענתי לכאן ונעם לכאן, ונעם בענוותנותו הסכים ללכת בדרכי למרות שהייתי צעיר ממנו בשנתיים (אלו שנתיים מאוד חשובות – ההבדל בין תחילת שיעור ב' לתחילת שעור ד' אצל בחורי ישיבות נחשב גדול מאוד), אבל אצל נעם העיקר היה ללמוד טוב ויסודי ובהתמדה, ולא חשוב האם בדרך הזו או בדרך הזו, האם הוא צודק או אני צודק…