מפרי עטו

חשבון נפש של בחור ישיבה – קטע

שיעור ב'. נעם בן 19.

קריאת ספרים:

ניסיון חיים: נפלתי כבר המון פעמים עם קריאת ספרים, כלומר: קריאה ללא הפסק שגורמת לביטול זמן גדול, ובלגן לאחר מכן וכן קריאה ללא תכנון וללא שליטה.

צריך לבדוק על הספרים מצד עצמם – איזה ספרים טוב ואיזה לא טוב לקרוא.
גם אם יש ספרים שטוב לקרוא לבדוק איך הם ביחס לביטול תורה.
אי השליטה שלי בקריאה.
בלא קשר למה היא ההחלטה – איך ליצור מצב שהספרים שאיני רוצה לקרוא, או זמנים שאיני רוצה לקרוא בהם, באמת לא יקרו.

ד. הספרים שגורמים לי לחוסר שליטה – וגם דברים שהחלטתי שאני לא עושה – אני נסחף.

  • ישנם ספרים שהחלטתי בצורה מוחלטת שאיני רוצה לקרוא אותם. כגון: ספרים לא צנועים. ספרים חסרי מסר, טעם. ספרים עם מסר שלילי. ואני מוצא את עצמי קורא אותם.
  • כשאני כבר מחזיק ספר ביד – למרות כל הרצון הטוב – קשה לי מאוד לשלוט בעצמי. לפיכך: צריך ליצור מצב שלא אגיע למצב שיש ספר כזה בידי.
  1. בחדר – … מביא ספרים כל הזמן – וכל ספר שאני רואה או שומע מדליק אותי כי יש לי משיכה לספרים.

לפיכך- להשתדל לא להרים שום ספר – כדי שלא אצטרך לבדוק אח"כ.

לחשוב על זה בבית. על כך שהספרים בכלל לא מוסיפים לי – וזו אשליה שהם מוסיפים לי לפיכך זה אשליה שאני בודק כל ספר.

מדוע אני מרים כל ספר שאני רואה?

כי אולי זה מעניין. כי אולי זה חשוב. ספרי עלילה: לחיות את הספר.

א. מדוע כל דבר מעניין נמשכים לקרוא?

האדם הוא יצור לומד – והוא מפתח את עצמו על ידי לימוד דברים אחרים.

אדם מרגיש שככל שהוא יודע יותר הוא מפותח יותר- מושלם יותר.

אלא ש: התפתחות אמיתית של האדם היא התפתחות מובנית ומסודרת.

רק אם אדם מתרכז בדבר מסוים – הוא רואה אותו בצורה עמוקה- וזו התפתחות אמיתית.

רכישת הרבה ידיעות בצורה שטחית אינה התפתחות אמיתית. והמון פעמים אין אפילו רכישה של

ידיעה – אלא סיפוק של גירוי.

לפיכך: צריך להתרכז בדברים מסוימים שהם הדברים החשובים- ולא "להתעניין" בדברים

אחרים שמסיטים את תשומת הלב – ואינם רכישה אמיתית.

(אמנם צריכה להיות נפש רחבה לקלוט דברים רבים אך לרכז את תשומת בלב בדברים מסוימים).

ואצלי הדברים החשובים:

גמרא- להשתלט על מסכת נדרים, ולרכוש כלי לימוד עיון. עיון+סיכום+חזרות. בקיאות+חזרות.

(לא ליפול).

אמונה- הקפה, שימוש ת"ח, לפתוח את הראש למחשבות אמוניות, לימוד עיוני.

הקפה- לימוד עצמי, שימוש תלמידי חכמים- הרב אלי- שיחות הרצי"ה, הרב אלי הרוויץ- הרב אהוד.

הלכה- הקפה כללית של כל אורח חיים ויורה דעה הנחוץ כדי שיהיה מושג כללי

מידות- מסילת ישרים +ח"נ.

ריכוז: כמו שכתוב לעיל, ריכוז קשור לבנייה מסודרת. כל מהלך של בנייה ולא סתם של העברת זמן. ראוי שיהיה מסודר.

וחוץ מפעולה בנושאים מסוימים – דרך הלימוד צריכה להיות כזאת שמרכז את הנפש בדברים מסוימים. (נחזור לזה אח"כ).

ספרי עלילה: מציאות אחרת. א. אין צורך להתמודד עם החיים.

ב. מעורר גירויים של מתח, רומנטיות, עצב וכו'.

לסיכום: ישנה עוצמה לספר שלכאורה אין לחיים הפשוטים והמשעממים. בשביל לחיות צריך להתאמץ

וגם כך יש הרבה זמנים של עבודה שחורה. וגם ברגעים המעניינים הם הרבה פחות עוצמתיים מאשר אם מתארים אותם מבחוץ. לענ"ד זה לא נכון – אלא למי שלא חי בצורה חזקה אלא יותר חושב על החיים.

ז"א: גם כאן ישנו איזה עיוות מחשבתי שלא מוצא את היופי בחיים האמיתיים, וסולד מן המציאות המדומה.

צריך לאהוב לחיות את החיים – כי זה מי שאני.

וקריאת ספרי עלילה – מסיטה את האדם מהחיים האמיתיים. לכן להשתדל לא לקרוא ספרי עלילה. וזו הסיבה בעצם מדוע לא לראות טלוויזיה.

וצריך להפנים שכשאני קורא ספר- לא קורה כלום, אני לא מתקדם כלל- אלא רק בדימיון.

א. ריכוז. ב. אהבת החיים האמיתיים ושנאת הדימיון.

אלו דברים קשורים, שנוגעים בשאלה: מה חשוב לאדם?

אם התשובה היא התקדמותו הרוחנית, זה צריך לגרור אהבה להתקדמות הזו כי אלו חייו, ושנאת האשליות והבריחות.

וצריך להתבמע על ידי ריכוז- כי רק כך מתקדמים ובונים באמת.

אני חייל במלחמה… , שאיפות, הגדרת מטרות.

היום נפלתי.

תיאור: קראתי ספר על קן פולט מהפסקת צהריים כולל מנחה וכל סדר צהריים.

כשהתחלתי לקרוא אמרתי לעצמי שאני צריך קצת לנוח ולהתאוורר. ולמרות שהרגשתי קצת לא נעים- התגברתי על ההרגשה. ולאחר מכן לא הפסקתי למרות שחשבתי שזה לא טוב ועקפתי מכשולים שיפריעו לי לקרוא.

מרגע שהתחלתי לקרוא, קשה לי להפסיק. ז"א התיקון צריך להיות בהתחלה.

מה היה הטיעון: צריך להתאוורר.

אלא שזה לא אוורור.

מהו אוורור?

אוורור הוא כשהשכל לא יכול להחזיק במחשבות גבוהות, להפסיק קצת לחשוב. להסתכל ולשמוע דברים שנותנים קצת רוחב לב ואוורור.

אוורור אינו מחשבות אחרות (מחשבות אחרות גורמות לאדם לעבור למסלול אחר) או בריחה לחיים אחרים, אלא זהו חלק מהחיים שמפסיקים קצת לדחוף ונחים.

לכן ברור: אוורור אינו קריאת ספר.

אוורור גם אינו יכול להיות עשיית דבר אסור- אלא דברי רשות. כגון: טיול, אכילת דברים שאינם מזיקים, ספורט.

דבר אסור: קריאת ספר מתרבות אחרת, אכילת אוכל מזיק וכו'.